3.2.18 י"ח שבט תשע"ח
בשנים האחרונות, הקדשתי את ה"שבוע טוב" בחודש ינואר לקיבוץ, סיפורים מעברו, בעיות שהיו, למבנים בני 90 ויותר וכיו"ב. החודש הזה אני חוזר בשמחה להגיגי לפרשות השבוע. אין מתאים יותר מלעשות את המעבר הזה בשירה, בשירה גדולה הנמצאת בפרשת "בשלח", "שירת הים"! תמונת המצב היא, שבני ישראל חוצים את הים והמצרים טובעים בו. אז מהי התגובה הספונטנית ביותר אחר אירוע שכזה? כל העם מוצף בגלי שמחה ואושר, שרים וחוגגים! יוצאים מעבדות לחירות!!!
וכך כתוב: אז ישיר משה ובני ישראל את השירה הזאת לאדוני ויאמרו לאמור: "אשירה ליהוה כי גאה גאה, סוס ורכבו רמה בים. עזי וזמרת יה ויהי לי לישועה, זה אלי ואנווהו, אלוהי אבי וארממנהו". ומסתיים ב"כי בא סוס פרעה ברכבו ובפרשיו בים. וישב עליהם את מי הים ובני ישראל הלכו ביבשה בתוך הים".
מהר מאוד מתרחשת תמונת השיא בחגיגות, נשמע קול אישה! כמו שכתוב, "ותיקח מרים הנביאה, אחות אהרון, את התוף בידה ותצאנה כל הנשים אחריה, בתופים ובמחולות ותען להן מרים: "שירו (לא כמו משה שאמר "אשירה") ליהוה כי גאה גאה, סוס ורכבו רמה בים"!. לעתים נדירות אנו מוצאים במקרא השתתפות נשים במרכז חגיגה והנה באירוע כה מכונן בחיי העם, בעת צאתו מעבדות לחירות, האישה (הלא נחשבת מדי – בדרך כלל) מוצאת את מקומה בו. אגב, לא בשלמות: כי למה היא חוזרת על שירת משה כמעט מילה במילה ולא אומרת דברים מקוריים משלה?
כתיבת "שירת הים" מיוחסת לתקופת בית שני. האם הסופר-הכותב הוא זה ששם דגש על הופעת הנשים המיוחדת? או שהסיפור עבר מפה לאוזן מדור לדור? אחרי החגיגה הגדולה באה המציאות הקשה שאין יותר 'סיר בשר', ומתחילות התלונות והטרוניות כלפי משה בבחינת : למה הוצאתנו מארץ מצריים…ואנחנו שואלים את השאלה הפשוטה למה משה לא הלך בדרך הים הקצרה, אלא הסתובב במדבר סיני בדרך הארוכה מאוד? התשובה לשאלה בפרשה אומרת, שאם יתקלו, בדרך הקצרה, בצורך במלחמה כלשהי, מיד ישובו כולם למצריים, וכדי למנוע זאת, עדיף להבטיח שלא יעשו כן וללכת בדרך הקשה שאין בה פיתויי חזרה, זו הדרך הנכונה ליציאה מעבדות לחרות.
כמו שכתוב: "ויסב אלוהים את העם דרך המדבר, ים סוף".
מעל לכל הקשיים, הספקות, השאלות והרינונים השליליים, נוצרה עובדה מוצקה, שמדובר כבר בעם אחד! לטוב ולרע.
"שבוע טוב"!
שבועטוב 