9.6.18 כ"ו סיון תשע"ח
פרשת השבוע "שלח לך" מספרת את סיפור המרגלים ששלח משה לתור את הארץ. שנים עשר מכובדים שהיו מנהיגי השבטים. המשימות שהטיל עליהם לא היו משימות צבאיות – מודיעיניות, אלא משימות אידיאולוגיות לאומיות, כדי לחזק את רוח העם וכדי להבטיח לעם שהם הולכים במדבר אל המקום הראוי לו – ארץ כנען. אתעכב על סיפור בתוך הקטע, על האמירות הסותרות של המרגלים: שניים מהם – יהושע בן נון וכלב בן יפונה אמרו : "טובה היא הארץ, ארץ זבת חלב ודבש! ועשרה מתוך שנים עשר המרגלים אמרו: הארץ ענייה ויושביה מזי רעב, ארץ בה חיים נפילים ענקים. ככתוב: "ושם ראינו, את הנפילים בני ענק – מן – הנפילים ונהי בעינינו כחגבים." על הפחדה והרתעת העם מהכניסה לארץ וכמה חזקים הם תושבי הארץ שאותם יהיה להכניע, שמעתי (בכיתה) את המשל הבא: " בהודו חי לו פיל ענק שהיה יוצא כל יום לעבודתו ביער ובדרכו היה דורך על קן נמלים גדול ונמלים רבות נרמסו תחת רגליו. התאספו הנמלים והחליטו לחסל את הפיל. הכינו לו מארב בדרך וכשעבר בו, החלו עשרות נמלים אמיצות לטפס על רגליו. והנה… אחת הנמלים, הזריזה והנועזת שבחבורה הגיעה למרומי צווארו. הביטו כל הנמלים עליה וצעקו לה בקולי קולות: "תחנקי אותו! תחנקי אותו!" והנמשל, אמר מורנו: "זה מה שיקרה לעם כשיכנס לארץ, כנמלים יהיה! מול תושביה החזקים. כך ניסו עשרת המרגלים, שהארץ לא נשאה חן בעיניהם, להנמיך את הציפיות ולתאר לכל העם, מה מחכה לו בארץ היעודה. ועל מי (הפיל) שיתייצב מולו. והסוף ידוע, משה שמע לעצת המיעוט של המשלחת ששלח והשאר היסטוריה.
השבוע החל "שבוע הספר העברי" מדי שנה מתקיים ביוני שבוע הספר ומתנהל בחודש יחסית נוח לקיימו בירידים בכיכרות הערים תחת כיפת השמיים. היריד הראשון התקיים בתל אביב בקיץ 1926 . נמשך יום אחד בלבד ונקרא כך "יום הספר העברי". רק ב – 1959 החלו לקיים אותו במשך שבוע, בכל הערים, המושבות והעיירות ברחבי המדינה. היום 'שבוע הספר' מתקיים במשך כל חודש יוני. לצער רבים, מהשנה שעברה הירידים פועלים רק בארבע ערים בגלל שמשרד החינוך הפסיק לתמוך בקיומו.
הסטטיסטיקה הרשמית מתחילה רק ב- 1948, באותה שנה יצאו לאור כאלפיים ספרים חדשים, לאוכלוסייה של 800.000 תושבים והשנה, 2018, כעבור 70 שנה, יצאו לאור 7700 ספרים חדשים לאוכלוסייה של קרוב ל9.000000.
20 שנה כיתתי את רגלי מדי שנה בכל המקומות בהם התקיים יריד הספרים כדי לראות ולעזור בתצוגה של 'ספריית פועלים' וכך ראיתי כל שנה, לא רק את תצוגות הספרים של כל המו"לים במדינה אלא חוויתי בעוצמה את חגיגת "הספר העברי".
וכמה מילים על חנה קציר ז"ל, אישה שכל חיי היה לי איתה שיח מתמשך ומאוד הערכתי, כיבדתי ואהבתי אותה. וקטע מתוך דברים שכתבתי לזיכרה: …"חנה גילתה שני "חורים" בתחום התרבות שלנו, שלא ניתן להם ביטוי מעמיק דיו. יום כיפור ויום השואה ויצקה בהם תוכן שאנו מציינים אותו מדי שנה בשנה. לא סתם הליצנים קראו לה "חנה ו' המיליונים". במותה נעצבתי מאוד כי חנה הייתה עבורי אושיה, חכמה, ערכית, אנושית, חרוצה, נאמנה, חברה טובה, אוהבת ודוגמה אישית.
איפה ישנם עוד אנשים כמוה? נזכור אותה כדמות מופת!
"שבוע טוב"!
שבועטוב 