14.7.18 ב' אב תשע"ח
בחרתי בקטע מפרשת "פנחס" העוסק במינוי המנהיגות העתידית של עם ישראל. בפרשה זו מתמנים היורשים של משה ואהרון והבוחר הוא אלוהים עצמו. הוא בוחר ביהושע בן נון למנהיג הצבאי והאזרחי של העם ובוחר בפנחס בן אהרון למנהיג הרוחני-דתי של העם- הכוהן הגדול. וכל האירועים קרו בתקופת הנדודים במדבר, תוך מלחמות והכרות עם הממלכות היושבות בדרך לארץ כנען והמפגשים עמן. אם יהושע זוכה בתפקיד בגין כישוריו כמנהיג/שותף של משה במשך שנים רבות, נאמן ואמיץ, פנחס מתמנה למנהיג דתי בזכות רצח. לאחר שראה את זמרי בן סלוא מקיים יחסי אישות עם אישה מדיינית, שניהם ממשפחות מיוחסות בעמן, ודוקר את שניהם למוות. אלוהים ראה במעשה זה את גדולתו של פנחס והועידו לתפקיד הכהן הגדול בעתיד בזאת העביר לעם ישראל מסר חד משמעי בזכות הקנאות הקיצונית, ולכן ראוי פנחס לשמש כמנהיג בנושאי דת ועבודת הקודש. כוהנים חמומי מוח וקנאים עדיפים להנהגת העם על אנשים טובי לב דוגמת אהרון. ושאלת תם: האם גם היום מוסכם על עם ישראל שכוהן (רב ראשי) חייב להיות קנאי, קיצוני, רגזן ונקמני?
כבר סיפרתי שאני מכין בימים אלה סרטון על 'הבית הגדול'. כמובן שזה מחייב גם תחקירים והשבוע גיליתי בספר של גידו ליברמן "פרויד במבחן הקיבוץ" שני דברים שאני עומד לספר לכם. ממש סקופ ב"שבוע טוב".
הראשון- עם קבלת ההחלטה על הקמת "בית החינוך המרכזי של השומר הצעיר במשמר העמק", החלו הוויכוחים הפוליטיים והפרשנויות השונות. המרכזי שבהם היה שילוב ילדי הכפרים אבו-שושא ורובייה-תחתה, כחניכים מן המניין במוסד החינוכי. שנהבי, שהיה הרוח החיה בהקמת המוסד ומגייס הכספים העיקרי, טען שוועידת היסוד של הקיבוץ הארצי-השומר הצעיר ב- 1927, החליטה על עקרון "כינון מדינה סוציאליסטית דו-לאומית בארץ ישראל" ולכן לא ייתכן שילמדו בו רק ילדים יהודיים. "בלתי מתקבל על הדעת שילדי משמר העמק יגדלו בעולם נפרד, שיראו בשכניהם, ילדי הערבים זרים" אמר והוסיף: "האם ילדי אבו שושא שיראו את ילדי הקיבוץ גדלים בתנאים טובים הרבה יותר משלהם, לא יפתחו רגשי קנאה ושנאה?" לעומתו, טען חזן, שקבלת הילדים הערבים למוסד היא בעיה תרבותית ולשונית: שאם מסתכנים בקבלת הילדים הערבים למוסד החינוכי בשלב שהתכנית החינוכית שלנו עדיין בחיתוליה, לא יוכל 'החינוך המשותף' להשיג את המטרות שהציב לעצמו". כפשרה, בין העמדות, הציע צבי זוהר, להביא מעיראק את רחמים שבירו (גלבוע, לימים) שהיה פעיל ב"השומר הצעיר" בעיראק, איש שבקי בשפה הערבית ובתרבותה. רחמים באמת השתדל וגם הצליח לקרב בין ילדי רוביה תחתה ואבו שושא לבין ילדי משמר העמק, במשחקים משותפים על מגרש הספורט, טיפול במרפאה ועבודת ילדי רובייה בגן ירק בעיקר בעונות הקטיף. בסופו של דבר, הניסיון לשלב את הילדים הערבים במוסד הופסק עם פריצת מאורעות 1936-39. שהרחיקו את תושבי הקיבוץ מתושבי הכפרים הערביים ששיתפו פעולה עם הכנופיות.
והגילוי השני: ילדי הקיבוצים היו מעטים (19 ילדים מ-6 קיבוצים) והיה הכרח להגדיל את מספר החניכים וכך הגיעו למוסד ילדים עולים מגרמניה, שברחו משם ועלו לארץ בלי הוריהם. שפת האם שלהם הייתה גרמנית, שפה שבה שלטו גם המחנכים במוסד. כדי לחדש במהרה את לימודיהם הוצע שהשיעורים יתנהלו בגרמנית. התעורר ויכוח מר בנידון לבסוף התקבלה דעתה הנחרצת של ברטה חזן שגרמנית היא "שפתם של הנאצים" והרעיון לא הגיע להגשמתו.
שאלתי את איתן בזנר-בן אור, שהוא לצערי היחיד היום שיכול לספר על ימים רחוקים אלה, והיה כבר ילד גדול בן 10, מה האמת בסיפורים אלה, ועל כך השיב שאת הסיפור על שילוב ילדי הכפרים הערבים במוסד לא שמע מעודו אבל סיפור אפשרות הלימוד בגרמנית ידוע לו אף ידוע.
"שבוע טוב"!
שבועטוב 