יום הולדת לרעיה 4.8.18 כ"ד תמוז תשע"ח
היהדות מדברת על שלוש אהבות גדולות: 1. "ואהבת את ה' אלוהיך בכל לבבך ובכל נפשך ובכל מאודך", 2. "ואהבת את רעך כמוך", 3. ".ואהבתם את הגר, כי גרים הייתם בארץ מצריים". גילוי נאות: אני לא מכיר את אלוהים, ולכן לא אוהב אותו. אני אוהב את רעי, אולי לא כמו את עצמי והגרים שאני אוהב אני לא זוכר שהם גרים. אני הכי אוהב את רעייתי שלי! יש שיגידו : אתה אדם הרואה רק את עצמו ואני אשיב: יכול להיות, אבל זה מי שאני, יש בי אהבה גדולה, ענקית אחת, לרעייתי והיא גדולה מכל האהבות הגדולות והחשובות המיוחסות ליהדות ואני מאושר שכך הם חיי. מתי נחשפים כך ומצהירים על אהבה בציבור כלשהו, אפילו במשפחה? ביום ההולדת! רעי שלי, מה אאחל לך,
דברים שאפשר לומר בפרהסיה: ראשית בריאות! שתשובי לרקוד ותמשיכי בפעילותך כפי שאת מרגישה, שתזכי להתייחסות חמה ולחוויות עם ילדינו ומשפחותיהם, עם נכדינו ונינתנו ואני אמשיך להרעיף עליך את אהבתי!
ולעניין אחר לחלוטין. השבוע עברתי התרגשות גדולה, הוזמנתי לצפות בהריסת מכון החליבה. היה לי עצוב. כל נגיסה של השופל במבנה כאילו חתכה חלק מעברי. באוקטובר 1955 התחלתי לרכז את הרפת והמשימה העיקרית שלנו הרפתנים בשנה זו הייתה להעביר את הפרות מרפתות א', ב', וג' בה שכן גם מכון החליבה הקטן הראשון (שתכנן פייבוש), לאיזור החדש מעבר לואדי. הסככה כבר הייתה מוכנה ועיקר העבודה היית סיום בניית המכון. יוסף עופר הופקד על המלאכה ואני הייתי כרכז האחראי כלפי ריכוז המשק (יוסקה אפרתי) שלחץ קשות על ביצוע מהיר ועל סידורי העבודה לקראת המעבר. וכך ב1956, בסתיו אם אינני טועה, ביום אחד העברנו את הפרות לסככה הראשונה והתחלנו לחלוב במכון הכי משוכלל בארץ לזמנו מסוג "שדרת דג". שתי שורות שבכל אחת עומדות 9 פרות זו ליד זו. מובן שהיו קשיים- עד שהפרות התרגלו למקום החדש וגם למתקן החדש לחליבה וגם אלינו הרפתנים, הצוות הראשון של החולבים במכון החדש מנה את יהודית גבעון, גילה גור, שרקה, יוסף עופר, יוחנן רון, מוישה א' ואנוכי, הצעיר שבחבורה. זו הייתה ממש התרוממות רוח, ממש תחושת אושר להגשים חלום – לעבוד במכון החדש. הייתה לנו שם עליה ניכרת ברמת החיים : מקלחת, בית שימוש, פינת קפה, היינו עולים בסולם הקטן אל טנק החלב שמילא את אולם הכניסה למבנה ו"מורידים" לנו לקפה את השמנת שהצטברה למעלה במיכל החלב . זיכרונות רבים צפו ועלו בראשי. תוך כדי ביצוע ההריסה ניגש אלי גיורא בליכר והעיר: "קשה לך, הא!" עניתי לו: "מאוד". קשה לי, שפרט לשינויים בסולם הערכים שלי בקיבוץ משנים לי גם את הנוף. שבאתי הביתה סיפרתי לרעיה כמה התעצבתי שהרסו את המכון והוספתי שהדבר היחידי המנחם על הריסת המבנה בן יותר מחמישים שנים, שבשטח הבנייה ישכנו בעתיד באושר קרן ושיר.
שיהיה לנו "שבוע טוב"!
הבלוג השבועי של עמרם גורדון
שבועטוב 