22.9.18 י"ג תשרי תשע"ט
את 40 שנות חיי הראשונות, חייתי ב"דווקא" וב"אנטי" ליום כיפור. התעלמנו במתכוון מהיום הזה, לכל מה שהיה קשור או הריח דת, בית כנסת, גלותיות. היינו מוצר מובהק של הורינו האנטי דתיים ובצורך לבנות תשתית תרבותית (במושג הרחב) לארץ ישראל הנבנית מחדש. בזנו ליום כיפורים, עבדנו, נסענו לבלות בים או בכנרת, אכלנו, עשינו קומזיצים. 40 שנה יום כיפור היה לנו יום חסר כל משמעות (למעט שלושה ימי כיפור, שחווינו בשליחותנו בצ'ילה, כי זה היה היום היחיד שבו כל היהודים התקבצו בבית הכנסת ויכולתי להזמין אותם, אחד אחד, בייחוד את העשירים שביניהם לבית קפה בפינה, לכבד אותם בכוס קפה ובעוגה שבחרו, וכך לשנורר מהם כספים למחנות הקיץ של התנועה. והם אכן תרמו ואמרו גם תודה שבאין רואין הקלתי עליהם את הצום.) יתכן שהיינו ממשיכים ב"דווקא" הזה עד היום, אלא שבשנה ה-40 לחיי פרצה מלחמת יום הכיפורים שהפכה באחת את חיינו. מאז אינני יכול שלא לציין, לזכור, לספר ולהזכיר את היום ה"נורא" הזה, שעבורי התמלא בתוכן אחר לגמרי, בהקשר שונה לחלוטין למשמעות המקובלת של היום הזה. "נתנה תוקף" של ר' אמנון ממגנצא, קיבל אצלי משמעות חילונית. מאז, בזכות חברינו משם, גם חזרנו לכבד יותר ולהבין את היום היהודי הזה. אבל כשאני שומע את שתי המילים "יום כיפורים" אני חוזר במחשבתי למלחמה ההיא, שמלאו 45 שנים לפריצתה, לשעה שתיים בצהריים שהודיעו ברדיו (ביום כיפור עצמו) על תחילת ההתקפה של הכוחות המצריים והסורים ברמת הגולן ובתעלת סואץ. אני נזכר שבאותו ערב גויסתי, למחרת בלילה כבר הייתי ברמת הגולן והשתחררתי כעבור 212 ימים, ממש לליל הסדר. תקופה לא פשוטה ולא קלה עברה על כל המדינה. כ- 2700 הרוגים ו- 7251 פצועים גבתה המלחמה. אז אם אומרים שביום כיפור נפתחים השמיים וחושבים שזה טוב ומטהר, עבור בני דורי כל האירועים המקובלים והמסורתיים של 'היום הנורא' שהוא יום של צום ותענית, תפילות ופיזור בקשות סליחה, הוא זיכרון לאירועי המלחמה הקשה ההיא. ואין לכך כל קשר ליהדותי או לעניין הרב שיש לי בתולדות עם ישראל, בתרבותו הייחודית ולקריאה בתנ"ך שהוא ספר מופלא ומרתק.
ולפרשת השבוע "וילך". זו הפרשה הקצרה ביותר בתורה, שנקראת תמיד לקראת סוף השנה ולקראת התחלת שנה חדשה. וכך נפתחת: "וילך משה וידבר את הדברים האלה אל כל ישראל, ויאמר אליהם: בן מאה ועשרים שנה אנוכי היום ולא אוכל עוד לצאת ולבוא ו-ה' אמר אלי לא תעבור את הירדן הזה". אחד ממורי היה אומר: "שלא רק "אנחנו" עוסקים בחשבון נפש בימים אלה, אלא גם משה רבנו הגדול, שבדבריו האחרונים לפני מותו עשה חשבון נפש" והוסיף: "יש קשר בין סוף השנה, סוף קריאת התורה (פרשות השבוע) וסוף חייו של משה רבנו". משה רבנו מדבר לפני עם, שלא ידע קרוא וכתוב, מדבר בגילוי לב, על הרגשות שלו, על אכזבות והצלחות ומבקש מהעם "לשמור על התורה ולחדש מדי זמן את תחושת קבלת התורה", לבחון בכנות את הטוב והרע והיכן צריך להתחיל מחדש, לתקן ולרענן, לפרט, למשפחה, לציבור ולכל עם ישראל!
אף אנחנו מתחדשים ומשתדלים לתקן ומרעננים את זיכרוננו. ומגיעה ברכה חמה ומזל טוב לג'ני ליום הולדתה ועונג הוא לנו, בהזדמנות זו לברכה גם בשנה טובה ומבורכת ובגמר חתימה טובה. ולא פחות חשוב: שמחה ונחת במשפחתך הלא קטנה ובמשפחתך הגדולה!
ואי אפשר בלי להרים כוסית ולחגוג את שחרורה של ליאן מצ.ה.ל., שיחסר מאוד את ליאן, אבל מעתה וככל שהזמן יחלוף, צ.ה.ל גם יחסר לליאן וזאת אני אומר מניסיון אישי. זהו, ליאנה, תם עוד פרק בחייך אבל 'פניך אל השמש העולה'!! וסומכים עליך שתיבני ותיבני בכל שתפני. מברכים אותך בחום וגם את הורייך, מנגבים את דמעות האושר ויוצאים לדרך חדשה!
הסבים שהכי אוהבים אותך!!!
"שבוע טוב" וגמר חתימה טובה לכולנו!
שבועטוב 