15.12.18 ז' טבת תשע"ט
פרשת השבוע ו"יגש" היא פרשה שבמרכזה עדיין עומדת דמותו של יוסף ועניינה:
1. נאום הבקשה של יהודה
2. יוסף מתוודע אל אחיו ושולחם להביא את יעקב
3. האחים מביאים לאביהם את בשורת יוסף
4. יעקב ובניו יורדים מצריימה
5. פירוט שמות שבעים הנפש הבאים עם יעקב
6. פגישת יעקב ויוסף
7. יעקב מול פרעה
8. הרעב במצרים
9. שיעבוד אדמות המצרים לפרעה
אתעכב על פגישת פרעה ויעקב. הפגישה הייתה הכרחית מכיוון שהיה צורך להקצות שטחי מחיה לקהילתו ומשפחתו של יעקב אבי יוסף, ומשמעותה היתה להפוך מעם של רועים ונוודים לתושבי קבע במקום מוגדר. יעקב האמין שהגיע הזמן למנוחה ולנחלה והתיישבות בארץ גושן. האם מכאן בא ההסבר שהורינו החלוצים בעלייתם ארצה קראו להיאחזותם בקרקע 'התיישבות' מלשון לשבת ולא 'התנחלות' מלשון להתנחל, כפי שמכנים היום? (סתם הרהור לשוני). כידוע, הפגישה ביניהם צלחה וארץ גושן הדשנה ניתנה למשפחת יעקב.
השבוע, פסעתי מהכניסה לחדר האוכל ועד למקום מזנון האוכל ועברו על פני שישה חברים. אמרתי שלום לכולם אך איש מהם לא טרח להשיב לי, אפילו לא במנוד ראש. אני בטוח שזה לא היה אישי. ככה נוהגים היום. אני רוצה להרחיב בנושא ה"שלום" בין החברים, "מלחמה", אותה הוביל אבא שלי, בן עמי, לאורך שנים, שבשעתו הניבה תוצאות חיוביות.
ברכת ה"שלום", "בוקר טוב" "ערב טוב" הולכת ומצטמצמת. אני לא חושב שזה ביטוי לניכור בין החברים אבל בהחלט מעיד על חוסר קירבה והתייחסות בין אדם לחברו. אנחנו מוותרים ביודעין על עוד ביטוי פורמלי חיובי, אולי, לחברות המשותפת (שהייתה) בינינו ואני מאוד מצר על כך. אם הייתי יודע איך להיאבק על ה"שלום" הזה, הייתי עושה זאת ואפילו לזכרו וכבודו של אבא. לכן אני גם חוזר לנושא מדי פעם.
לפני מספר שנים כתבתי "קצרצר" על אבא ומלחמתו על ה"שלום" בקיבוץ:
"אמצע תמוז. צהרי יום. במעלה השביל המוביל מחדר האוכל לבית השימוש צועד איש לבוש בגדי חאקי. מכנסיים קצרים עד הברכיים וגרביים גבוהים כמעט עד הברכיים. לראשו כובע. הרוח החמה והחזקה הרימה אל על מערבולות אבק. הוא הסיר את משקפיו וניגבן בשולי חולצתו. לפתע חלף על פניו בצעדים נמהרים חבר שעל פי מהירות צעדיו נראה שהוא ממהר לבית השימוש שבקצה השביל. "רגע", קרא אחריו האיש והחבר הפנה ראשו לעברו, כשארשת פניו מביעה ספק מבוכה, ספק שאלה. "שכחת משהו", אמר האיש. "אני?" שאל, "מה שכחתי?" "לומר שלום!" השיב האיש. "שלום!" פלט לעברו ופתח בצעדי ריצה לעבר בית השימוש. הרוח הרימה גל אבק נוסף. כשנכנס לצריף חדר האוכל התיישב על הספסל הצמוד לשולחן הראשון, הסיר כובעו ואמר לעצמו: "בחברה החדשה שאנו בונים כאן, כולם יגידו בסוף "שלום" ואפילו באמצע תמוז, בצהרי היום."
ברבות הימים האיש הזה היה אבי.
שמעתי דיבורים, שצריך לקיים "תהליך" שיעסוק בשיפור היחסים בין החברים. אז בואו נתחיל בלומר "שלום"!
ולסיום: אין צורך במשפחתנו לספר על מה זה להיות אוהד של מכבי נתניה וכמובן של 'מנצ'סטר יונייטד' הגדולה. לפעמים האהדה הגדולה גם מועלית על הכתב וכך כתב גלי:
מנצ'סטר מתפרקת- היא לא טובה כמו בעונות הקודמות
כמו ריאל מדריד, מנצ'סטר בסדר בליגה אבל לא מספיק טובה כמו מנ' סיטי, ארסנל, צ'לסי, טוטנהאם. היא באמצע הטבלה לא בין הטובות לא בסוף ולא בהתחלה. בליגת האלופות היא גם בסדר, אבל למנצ'סטר יש בית קשה עם יובנטוס, ולנסיה, יאנג בויז. והיא בשלב הבא עם יובנטוס. ועכשיו אם אתם שואלים מי המנג'ר של מנצ'סטר יוניטד… ז'וזה מוריניו.
ומי שבינתיים מציל את הקבוצה זה השוער שקוראים לו דויד דה חאה ולבינתיים הוא נחשב השוער הטוב בעולם. וגם יש למנצ'סטר את הקשר בין הטובים בעולם וקוראים לו פוגבה אבל בזמן האחרון הוא פחות טוב. ואם אתם שואלים, אני מכיר כמעט את כל השחקנים בסגל כולל המאמן. ואם אתם שואלים מתי… מנצ'סטר הוקמה בשנת 1878 ומי שלא יודע היו מלא כוכבים במנצ'סטר כמו: רונאלדו, בקהאם ועוד.
אם גלי כותב כל כך מסוגנן "אם אתם שואלים…" בכיתה ג', אז אני כבר מחכה לקרוא את העבודה של סוף י"ב, על התפתחות הספורט מתקופת התנ"ך ועד האולימפיאדה הראשונה בעת החדשה.
"שבוע טוב"!
שבועטוב 