22.12.18 י"ד טבת תשע"ט
פרשת "ויחי" המסיימת את ספר בראשית עוסקת ב: 1. בקשת יעקב מיוסף להעלות את עצמותיו ממצרים. 2. מחלת יעקב. 3. ברכות יעקב לבניו.
4. צוואת יעקב לקברו עם אבותיו במערת המכפלה. 5. פחד האחים מנקמת יוסף – ותגובת יוסף. 6. השבעת יוסף את אחיו להעלות את עצמותיו ממצרים.
7. מות יוסף וחניטתו. כל הפרשיות הן אנושיות מאוד אבל הייתי רוצה לרדת לנפשו של יוסף. אותו בן יקיר שטלטלת חייו הביאה אותו להיות משנה לפרעה, הביאה אותו גם לאורח חיים מפואר בארמון פרעה והנאות מטוב מצריים. הוא חי כנסיך בבית המלוכה (מזכיר לנו את סיפור משה) והיו לו חיים טובים ומהנים. למה בכלל באו האחים ושיבשו את חייו? הם ירדו מצרימה מחמת הרעב ששרר באותה עת בכל הארצות פרט למצרים, שנהנתה מפתרון חלום פרעה על שבע הפרות השמנות ושבע הרזות. בזכות פתרון החלום יוסף "פותר החלומות" המליץ לפרעה לנצל את השנים הטובות ולהכין מחסני מזון לשנים הרעות וכך היה. מתוך כך רק במצרים נמנע הרעב. ולכן, ולא משום סיבה אחרת, בגלל הרעב שהיה בארץ ירדו האחים מצרימה. לא בטוח שצעדם היטיב עם יוסף. בואם של האחים ואיתם אביהם, עורר בו צורך להגדיר מחדש את זהותו. מיהו, למי הוא שייך ועוד. יוסף החליט לבחור במשפחתו, במורשתו המקורית וזה היה גם הרקע והרגע להתרחקותו מה"מצריות" ומפרעה. בעקבות זה החליט פרעה לשעבד את בני עם ישראל, לראותם כעבדים, לרדות בהם, ולענותם (ממש כמו שכתוב בהגדה של פסח) במשך 400 שנה, עד שקם משה רבנו, ושחרר את עם ישראל משעבוד לגאולה.
ולעניין שונה לחלוטין: בכל ישוב בארץ יש פינת זיכרון לנופלים במערכות ישראל, אצלנו – הגלעד בהר הגעש. בכל בית ספר או מוסד חינוכי יש פינת זיכרון לנופליו, במוסד שלנו, בשומריה אין. כיון ששומריה הוא שלנו ובאחריותנו פניתי לו. הנצחה ולא לעובדי שומריה, (שגיאה?) להתקין לוח זיכרון בבית הגדול ל- 41 בוגרי המוסד שנפלו, מקום שהיה מאוד משמעותי וסמל בנעוריהם ולהתקינו לקראת יום הזיכרון של תשע"ט. אני יודע שחלק מכם יגיד: " מה אתה מתערב בכלל" ותשובתי: "יש דברים שאינם קשורים לגיל, ותק, אלא לערכים בסיסיים שלנו וכזה הוא, בעיני, נושא ההנצחה והזיכרון". ו. הנצחה קיבלה את פנייתי וביקשה אותי לבוא לפגישה בנושא ולו רק: "כיון שאתה העלית אותו". הסכמתי. לאחר דחיות נקבע מועד לפגישה וכמה ימים לפניו התקבל מייל ובו כתוב: "צוות שימור ותחזוקת הבית הגדול נפגש והחליט שאין לנו סמכות לקבוע אם להכניס שלט נופלים לבית הגדול. זה דיון יותר גדול ועקרוני שמעלה שאלות מורכבות. דיון כזה צריך להיות במזכירות ואם נקבל הנחייה להציב שלט מעין זה, אנו נפעל בהתאם למצוא לו מקום ולעצב אותו כך שישתלב עם צביון הבית" חתומה דפנה דורון. מה להבין מכך? א. "צוות שימור ותחזוקת הבית" הוא צוות טכני, שקובע! אבל סמכויותיו אינן גדולות מזו של ו. הנצחה, ועדה שנבחרה ורואה את מכלול בעיית ההנצחה, שמטפלת בזיכרון ולא בהשכחה. אתם מבינים מכך שהצוות מתנגד להצבת "לוח נופלים" 'בבית הגדול' והוא לא יקום אלא אם המזכירות תדון ותחליט ב'בעיות מורכבות'. ב. מה עניין המזכירות לכך? בחרנו ועדה נתנו לה סמכות ואחריות, תקציב ואמון הציבור. כדאי וראוי לה, להתייעץ עם המזכירים (אני הצעתי להם להתייעץ עם ירון, רכז שירותים) כדי להסדיר ולרכך בעיות קיימות ובלתי צפויות, לשמוע עוד דעה, מעין שיקול דעת נוסף אבל ברור מי המחליט. אז להביא למזכירות? מה קורה לנו עם הריכוזיות הזו , המחלישה בפועל את כוח הועדות, שיותר ויותר עניינים מובאים בפניה ושם מתקבלות ההחלטות. הריכוזיות הזו מאוד מדאיגה אבל אינה נושא ב'שבוע טוב' זה. אין בכוונתי לנהל מאבקים כלשהם וראיתי בצער איך רעיון הנצחה והזיכרון שהצעתי הופך להשכחה בפועל ע"י פעולות שה"י ופה"י, לכן בחרתי לצאת מהעניין. בכל זאת אני בטוח, שעד חגיגות המאה של המוסד (2031) לוח הנופלים הזה יוצב. הלוואי!
ואני לא יכול לסיים מבלי לשלוח ליורמי, קורא ותיק ונאמן שתמיד מגיב וחבר טוב- איחולי החלמה ובריאות טובה!
"שבוע טוב"!
שבועטוב 