5.1.19 כ"ח טבת תשע"ט
אספר לכם על 3 פגישות עם עמוס עוז: הראשונה הייתה בשנות השישים כשבא אלינו לקיבוץ לשוחח על ספרו הראשון "ארצות התן" שנכתב בהיותו בן 26. אני זוכר את הבלורית, את הבעת פניו הנאות ואת תנועות ידיו המתגוננות ממש אחרי מתקפת חברי קיבוץ על שהעז לתאר בדרך משלו את התנהלות חברים בקיבוץ"כבשר ודם", – שלא היה מקובל לכתוב עליהם כך- הוא הקסים אותנו בהופעתו באופן דיבורו, ברהיטותו, למרות ש'שבר' לנו בציבור – לנו הקיבוצניקים ובכל המדינה, את תקרת השלמות החלוצית. ערב בלתי נשכח. הפגישה השנייה הייתה באביב 86' ב"ספריית פועלים". אחה"צ אחד נקבעה פגישה עם עמוס עוז והסוכנת הבריטית שלו. הנושא: הוצאת ספריו של עמוס מ"ספריית פועלים" והעברת הזכויות ל"עם עובד". עמוס החל לפרסם את ספריו הראשונים ב"ספריית פועלים". ישבנו נתן שחם, נתן יונתן ואנוכי כשהם נכנסו לחדר, עמוס והסוכנת. עמוס ונתן יונתן נפלו איש על צוואר רעהו אחר כך עמוס החליף לחיצת יד עם נתן ואז פנה אלי ושאל מאיפה אני כשעניתי אמר: "אני לא שוכח את הביקור שלי אצלכם כשיצא ספרי הראשון "ארצות התן" ואני זוכר איך "שטפו אותי" על נושאי סיפורי. אחר כך התיישב ואמר בערך כך: "אתם (קרי: ספריית פועלים") תמיד תהיו הבית שלי, הבית הראשון שלי, אני לא רוצה לפגוע בכם אבל הסוכנת אומרת שאתם לא מסוגלים לשלם את הסכום שהיא דורשת והיא הקובעת היום". כל זאת אמר בהתרגשות בעברית ואז העביר את הנושא לסוכנת הבריטית ויתר הדיון כבר היה באנגלית. וכך איבדנו את עמוס ל"עם עובד"ואחר כך "כתר" קנו אותו מ"עם עובד" וכן הלאה. הפגישה השלישית הייתה ביריד הספר בירושלים ב1994, בדוכן שלנו, כמה שעות אחרי הביקור המצולם שלי עם רבין שכולכם מכירים. "באתי הביתה" אמר כשנכנס לדוכנינו וחייך. התבונן בספרים שעל המדפים וכשהגיע לאנציקלופדיה העברית שאל אותי: "אתה עוד בקיבוץ"? "ודאי" השבתי "כולנו בס"פ. חברי קיבוצים" ואז אמר – ואת המחמאה הזו אני לא שוכח: "רק תנועת 'השומר הצעיר' הקיבוצית, מסוגלת להחיות את האנציקלופדיה העברית, תבורכו על כך! כמה זה חשוב, מסור ד"ש לנתן ונתן". שלוש פגישות לא חשובות במיוחד עם איש מרשים. אבל כיון שכולם כבר כתבו על הספרים שלו וציטטו מהם אני מביא לכאן סיפורון קצר שלו, (שהעבירה לי מיכל שמאי,) שעוסק בפרק אחר של חייו. "אני מכיר את ביבי נתניהו מאז שהייתי בן 12 והוא בן 3. הורי היו לוקחים אותי לדודי- הפרופ' (קלאוזנר) וגם הזוג נתניהו היו אורחים קבועים לתה של שבת. לילד הקטן היה מנהג שהיה זוחל מתחת לשולחן ומתיר את שרוכי הנעליים של האורחים. פעם אחת נמאס לי והכנסתי לו בעיטה. עד היום אני אוכל את עצמי בגלל רגשי אשמה: או שבעטתי חזק מדי והכל באשמתי או שלא בעטתי מספיק חזק וגם זה באשמתי".
אני מניח שראיתם בטלביזיה את הסרט "המזכיר". סרט שנעשה על ידי הבת המאומצת של "המזכיר" בחולתה, שהיה דמות מרכזית בקיבוץ ובסביבה, (בין השאר ממנהלי הפועל 'גליל עליון' בשנות זוהרה). לצד היותו מזכיר היה גם האחראי על הקופה הקטנה של מפעל הנעליים של הקיבוץ. הוא לא עמד בפיתוי, מעל וגנב סכום מכובד, הוא נופנף מהקיבוץ, בנותיו לא קיבלו אותו יותר ואשתו התגרשה ממנו. אמנם הוא החזיר לקיבוץ כפול ממה שלקח אך בסופו של דבר התאבד. אגב, הוא לא היחיד שאני מכיר שמעד וגנב מקיבוצו שלו. (הביטו מזרחה ומערבה, למשל) זו הזדמנות לספר לכם על הגנבה הראשונה שאירעה בקיבוצנו כפי שחזן סיפר לי. השנה 1925, הקיבוץ נמצא בנהלל. יום אחד חסרו 5 לירות בקופת הקיבוץ ובאותו יום חבר אחד עזב. חזן, כך סיפר לי, הלך ברגל לחיפה מצא אותו 'חבר' עובד באתר בניה, הוריד אותו מהפיגום אמר לו: "תן לי את 5 הלירות"! ההוא מסר לו את השטר בלי לומר מילה וחזר לפיגום. וחזן חזר עם 5 הלירות ברגל לנהלל. מאז רגלו של אותו איש לא דרכה בקיבוץ גם אחרי שנים רבות.
לא נשכח את יום הולדתו של ירון כהתחלה טובה לשנה חדשה ברכות ואיחולים לך, הרבה שמחה, אושר, כושר ותומר… הרבה אהבה סביבך במשפחה הגרעינית והגדולה שלך, עם חבריך ובעבודתך!
מה הופך סבים לסבים גאים במיוחד? השבוע התקיים טקס חלוקת פרס "גור אריה" ובו זכה ספיר על עבודתו בתחום התנ"ך: גיבור שנשכח – היבטים לשלטונו של אחאב. אנחנו חוזרים ומברכים את ספיר לקבלת הפרס ומקווים שהוא מהווה תמיכה ועידוד לקראת העתיד. "יישר כוחך"!
"שבוע טוב"!
שבועטוב 