23.2.19 י"ח אדר א' תשע"ט
כמה מילים על פרשת השבוע "תצווה". בפרשה זו אנו פוגשים לראשונה את הרעיון של אליטה משפחתית בעם ישראל. אהרון ובניו (הזכרים כמובן) הם אליטה שעבודתה ומשימתה היא העבודה במשכן. כדי להאדיר אותם, עוסקים בשאלת לבושם בשמשם בקודש וכאן אנו נתקלים בביטוי 'לכבוד ולתפארת' הכבוד- פנים האדם והתפארת – החיצוניות, וזה שינוי, כי הכבוד במובן של הדר ותפארת מיוחס עד עכשיו רק לקב"ה. יש המחלקים את החיים הדתיים בתקופת המקרא לשני מימדים: הכהונה והמשכן והנביאים והעם. הכוהנים התמקדו במה שבין אדם למקום ואילו הנביאים התמקדו בתחום בין אדם לחברו, או במילים אחרות הכוהנים דאגו לקדושה והנביאים דאגו למידות טובות. כדי להיות טוב לא צריך להיות קדוש והדוגמה הניצחת היא ביתיה בת פרעה שהצילה את משה התינוק שהייתה טובה אך לא קדושה. האם זה אומר שלכוהנים ולמשכן לא הייתה חשיבות מוסרית אלא רק חשיבות רוחנית? יש כמה תשובות לכך בתחום הפסיכולוגיה של המוסר אבל קטונתי.
בזמן האחרון אנחנו עדים לתופעה חוזרת בעיתונות הקיבוצית (הזמן הירוק וידיעות קיבוץ) שבה החלו להקדיש מקום נכבד לתאר ולפאר הישגים של חברי קיבוץ לשעבר, כאילו הקיבוץ היה מקור השראתם, ובעטיו "הגיעו להישגיהם"! ועלינו, הציבור, להיות גאים בהם כי הם מ'שלנו'. הגדיל לעשות "מנהיג" העבודה שתמך במינוי של אחד שכבר לא חבר קיבוץ 5 שנים, למשבצת של נציג הקיבוצים ברשימת 'העבודה' לכנסת. והנה, גם אנחנו הצטרפנו לחגיגה! ב'דף לחבר' האחרון, במסגרת עטורה בכוכבים צהובים באנו לטפוח לעצמינו על כתפנו, לפאר, לשבח ולנכס פרס, שזכה בו יוצא קיבוצנו, שרובכם אפילו לא שמעתם עליו. על מה "בטאוננו" מתברך ומתגאה, אתמהה, וד"ל.
ועל דמות מיוחדת שהייתה 'נחבאת אל הכלים'. בגיל 92 הלכה לעולמה הסופרת עמליה כהנא כרמון. במשך שבועיים וחצי היינו יחד במשלחת של מול"ים וסופרים ביריד הספר בפלרמו שבסיציליה. היא סיפרה לי שנולדה בעין חרוד. כשהמשפחה עזבה הייתה פעילה ב"השומר הצעיר" בקן תל אביב והתגאתה מאוד שסיפורה הראשון פורסם ב'על החומה' בטאון "השומר הצעיר", שעורכו היה משה שמיר. שרתה בפלמ"ח, הייתה קשרית ב'חטיבת הנגב' והיא זו ששגרה את המברק המפורסם על כיבוש אילת. היא הדגישה שבגין גילה, עליה להימנות על סופרי דור הפלמ"ח כמו שמיר, נתן שחם, גורי, מגד ועוד, אך מעולם לא השתייכה אליהם ולא לשום זרם ספרותי אחר, באחת משיחותינו דיברה על הסופר עמוס עוז. היא הייתה היחידה שהשמיעה דעה ב1996, ש"זמנו עבר" שהוא שייך לחבורת סופרים יחד עם תמוז, דוד שחר, קנז וא.ב. יהושע, חבורה שאינה מתייחסת לפרטים אלא לרעיונות כלליים ושהם מביטים על החיים מלמעלה, ואם אני זוכר טוב השתמשה בביטוי "ממעוף הציפור". אהבתי את ספריה וגם הם כמו חייה, כמו מותה, תמיד "חיו" בחשאיות רבה.
שבוע טוב!
שבועטוב 