9.3.19 ב' אדר ב' תשע"ט
נפתח באירוע החשוב של השבת, ה- 9.3.19, שהוא יום הולדתה של נואי! שהיא בכורת נכדינו. אני זוכר את היום בו נולדה כיום בו דרגת האושר קפצה מדרגה. אני לא אספר זיכרונות, רק רוצה לאחל לך שתגשימי את חלומותיך, רצונותיך ומאווייך ובלו"ז שתבחרי. החגיגה האמיתית היא בעצם של הורייך (כי את לא עשית כלום כדי להיוולד). נברך בחום גם אותם ואת איתן ואת תומר מכל המשפחה. אוהבים אותך ומחבקים אותך באהבה ענקית, ואל תפסיקי לרקוד!
שלושה דברים הם בעיני בגדר חציית קו אדום:
1. מילים רעות על צ.ה.ל
2. מילים רעות על הקיבוץ
3. מילים טובות על "יורדים"
כיון שזכיתי לתגובות על מה שכתבתי בעניין דברי שבח וטפיחה על הכתף על "יוצא" קיבוצנו שזכה בפרס בארה"ב, אני רוצה להעיר, להאיר ולהבהיר את דעתי. לפני שנים, בן קיבוצנו, שהיה גם ידיד אישי שלנו, קצין בדרגת סרן, מ"פ בחטיבת "הראל", לא חזר מחו"ל למלחמת ששת הימים. כתבתי לו מכתב תוכחה זועם על כך, וקיבלנו ממנו מכתב הסבר ותירוץ שהסתיים במילים "אאושר אם אכן אובן", וזה גרם לנתק רב שנים בינינו. ב- 67' לא היו יורדים רבים ולמלחמה באו רבים מהם, והוא לא. היום יש כל כך הרבה 'יורדים' שכמעט ואיננו עוסקים בתופעה. כי, באמת, למי אכפת מה הם עושים ואיך הם מתנהלים פרט למשפחותיהם. כל ניסיון להצביע על הישגיהם עם החינוך שקיבלו, עם הקיבוץ, עם המדינה וכד' הוא מגוחך. בסרט שהשתתפנו בו בערוץ הראשון לפני שנתיים, נשאלתם על ילדיכם ועתידם בקיבוץ ובמדינה. אני זוכר ששיר אמר (והוא לא דיבר הרבה): "הילדים שלי עוד קטנים, אני לא בטוח שיישארו בקיבוץ אבל דבר אחד אני יודע- שיחיו בארץ" במילים האלה, באופן שנאמרו, הרגשתי שגנים זה לא מים, הזדהיתי בגאווה עם דבריו! אני רק אולי קיצוני בתגובתי, אני חש ניכור כלפי מי שירד מהארץ ואני חושב שלחברה ערכית כשלנו, אין שום סיבה לומר שהישגיהם הם בשל היותם בנים שלנו. לברך את בני המשפחה בחצר בוודאי שיש מקום, אבל בפומבי? ולהתגאות?? ובהזדמנות אחזור לדוברי הרעות על צ.ה.ל ועל הקיבוץ.
לפני שבועיים תמהתי מה יש לאלוהים ש"קרע את הים" להתעסק בנושא התרומות האישיות למשכן. הפעם אני תמה (בהתייחסות לפרשת "ויקהל") מה יש לאלוהים הרוחני, המופשט כל כך, להתערב בעיצוב המשכן ולתת הוראות מדויקות לבצלאל בן אורי, הוראות אדריכליות ממש היורדות לפרטי פרטים שכללו תכנון הנדסי, סוג החומרים ממנו ייבנה, סגנון הקישוטים, כמות הפיתוחים, גם מעץ, גם מבד, גם מאבנים טובות, שילוב של לוחות עץ ויציקות זהב וכסף ואפילו סוג העץ, עץ השיטה. ואני שואל איפה מצאו כל כך הרבה עצי שיטה במדבר, שהיום כמעט ולא נמצא כאלה. וכל ההוראות לעבודה הגדולה הזו באות בפרשה מיד אחרי תזכורת המצווה של שמירת השבת: ששה ימים תיעשה מלאכה וביום השביעי יהיה לכם קודש שבת שבתון.
"שבוע טוב"!
שבועטוב 