ליום הזיכרון
4.5.19 כ"ט ניסן תשע"ט
כפרחי העונה – חנן שדמי
שאינם זוכים לחיים ארוכים
חיוכם מלבלב מבעד לוח השיש,
עינם מחייכת מאבן-הראש
ואנו רוכנים ונושקים לרגליים
שלהד צעדם פה חיכינו עד בוש.
עבר היורה, המלקוש אחרינו
ואנו נזקן משנה לשנה,
אך אלה שפתע קיצרו את הדרך
פורחים לכל עת כפרחי העונה.
יום הזיכרון תשע"ט.
לפעמים אני חושב שאנחנו דור בר מזל, דור שזכה להרגיש ולחוש את הקמת המדינה, את שמחת הקמת המדינה שהייתה מהולה במות רבים כל כך על המאבק להקמתה. דור שגם בחלוף השנים מתקשה לעמוד במעבר החד בין יום הזיכרון ליום העצמאות. ונאמר את האמת, זה דור, שיום הזיכרון לנופלים מעיב על חגיגת העצמאות העליזה והשמחה. הדור הזה הולך ומזדקן, הולך ונעלם. אבל, גם הוא בחלוף השנים הכיר במעבר החד ביניהם ובשמחה המתבקשת ביום העצמאות. ביום הזיכרון הכללי יש גם לנו מקום מיוחד בו אנו מתכנסים ביום הזה – קברו של שי. לפני שנתיים קרא הדר על הר הגעש את הדברים הבאים לזיכרו:
"את שי לא הכרתי (לצערי) אך שי הוא חלק בלתי נפרד מחיי, מחיינו. אין לי אפילו זיכרון אחד אתו, רק צילום אחד ביחד. אך במשך החיים שלי צברתי לידו אין סוף תמונות וזיכרונות. המפגש הראשון שלי עם שי היה במעמד צד אחד, ביום הזיכרון על הר הגעש. הייתי בן שש ובפעם הראשונה שעליתי לטקס. היה חשוך וקר. אני לא רעדתי מקור, אלא מפחד. התחבאתי בתוך הדובון של אבא, שם הייתי הכי מוגן. החזקתי לו חזק את היד ולא הסרתי את מבטי מאמא. פחדתי שיקרה לה משהו, שחלילה אראה אותה בוכה. כשהתחילו לקרוא את שמות הנופלים, מיד הכנסתי את אצבעותי כל כך חזק לאוזניים, שכבר לא שמעתי כלום. רק הסתכלתי על אמא וידעתי בדיוק מתי הקריאו את השם "שי שוהם". הרגשתי את החיבוק של אבא עוטף את כולנו וכאילו אומר: "אנחנו ביחד עם השכול והכאב", ואנחנו נעבור את זה ביחד. היום, כשאני האבא שעולה עם הילדים שלי להר הגעש, ואני הוא זה שמחבק, מגן ושומר, תמיד אני מחפש את המבט של אבא כדי לבדוק אם הכל בסדר אצל אמא, שכבר 40 שנה עולה ברגל להר הגעש! תמיד עם מספר נכדים, כדי שתוכל לספר להם עוד סיפור אחד קטן על שי, רק שלעולם לא יישכח… (ואעביר לכם את כל דבריו המרגשים של הדר כדי תשמרו אותם לילדיכם ונכדיכם שיבואו).
יום הזיכרון הוא יום עצוב. יום המחרת שלו שמח. צריך לחיות את השמחות הקטנות כגדולות. אז מה היה לנו שמח? יום הולדת השלישי לשני. ילד יפה, חזק, חכם, טוב, שמח וחברותי שלמרות תלתליו שאינם כבר הוא כל כך מקסים. ואנחנו מאחלים לו, להוריו ואחיו שתשרה האהבה והשמחה והחדווה בביתם. בשמנו ובשם כל המשפח הגדולה שלנו.
ברכה שניה נישא למאי שכמה שהיא רחוקה מהעין היא קרובה ללבנו. ילדה מיוחדת בכל שתיגע, תמיד יש לנו מקום בלבה ולה בלבנו. אנחנו מאוד אוהבים אותך מאי ומאחלים לך שתשיגי כל מה שתרצי! מאחלים לך ולהוריך לאחותך ולאחייך שהטוב והיפה, השמח והאוהב יהיו מנת חלקך/כם, תמיד!
ואחרון למור על הצגת סיום המוסד. הייתה הצגה יפה, ערכית ומעוררת מחשבה שמסר חשוב בצידה. ואתה, ששיחקת את עצמך, היית הפלפל, המלח החריף שלה. בחיי שנהניתי וזה לא קורה לי לעתים קרובות. היה שווה ליהנות ולצחוק. תבורך ויבורכו כל בני קבוצתך על החוויה שגרמתם לנו.
"שבוע טוב"!
בשבוע הבא נתייחס ליום העצמאות!
שבועטוב 