"שבוע טוב"(384)

13.7.19   י' תמוז תשע"ט

פרשת השבוע "חוקת" כוללת שלושה נושאים שאתייחס אליהם:
הפרה האדומה, מות מרים הנביאה ומשה מוציא מים מהסלע ונענש.
כשריכזתי את הרפת בפעם הראשונה, נקלענו להמלטה קשה במיוחד שגם כוחותיו של יואש  לא יכלו לעזור בהוצאת הוולד ונאלצתי להתקשר לד"ר סירוטינסקי, 'רופא הבהמות' (וטרינר) שבלי להיכנס לפרטים, הביא לעולם עגלה אדומה (כתומה) עם כוכב לבן במצחה. בעודנו שותים את ספלי הקפה אחרי האירוע, סיפר לי את סיפור הפרה האדומה בתנ"ך. וכך סיפר: בפרשת השבוע עוסקים בנושאי טומאה וטהרה. חכמינו פסקו מהו סולם "הטומאה" ובראשו טומאת המת המכונה 'אבי אבות הטומאה'. כדי להיטהר, נזקקים לפרה שכולה אדומה, ואין בה מום, אותה מוסרים בידי הכהן הגדול ששורף אותה כולה מחוץ למחנה. מאפרה, המעורבב ומומס עם עץ ארז, תולעת שני ואזוב מיטהרים שבעה ימים. כששאלתי מה זה כל הסיפור הזה ענה לי: "זו חוקת התורה" ועל כך אין ויכוח! אבל העגלה שנולדה לנו, אמר סירוטינסקי, לא תוכל לשמש כ'פרה אדומה', בגלל הכתם הלבן הקטן שעל מצחה".
ולמות מרים הנביאה אחות משה ואהרון. מרים הייתה מאוד אהובה על העם והיא זכורה ומוזכרת בעיקר בשל שלוש סיבות. הראשונה כילדה בת שש השומרת על משה הקטן בתיבה השטה על היאור, עד שבאה ביתיה בת פרעה, והיא משכנעת אותה למסור אותו לאמו להנקה. השנייה, השירה והמחולות הסוחפים שארגנה לבנות עם ישראל לאחר חציית ים סוף. והשלישית, כשדיברה סרה במשה על האישה הכושית ש"לקח" וכעונש על כך (עוד עונש) 'חטפה' צרעת והוצאה מהמחנה לשבוע, והעם… מסרב להמשיך בדרכו במדבר עד שתשוב מהבידוד. יש הקושרים את מותה גם לסיפור "מי המריבה". המדרש מספר: למרים הייתה באר שהלכה איתה כל הזמן וממנה שתה כל העם וכשמתה, אזלו המים, העם מתלונן על צמא ואת תלונתו מעביר משה לאלוהים ו"הכל יכול" מביא אותם לסלע ופוקד על משה ואהרון לדבר אל הסלע כדי שיצאו ממנו מים. אך משה לא מדבר אל הסלע אלא מכה בו פעמיים  ומים רבים זרמו והירוו את העם הצמא. בשל אי קיום הוראותיו גזר אלוהים עונש כבד על משה ואהרון שלא יגשימו את משימת חייהם ולא יוכלו לבא אל הארץ.
לפני שבועיים סיפרתי על העונש שהטיל אלוהים על העם בגין המרגלים. שעל ארבעים הימים שריגלו בארץ, נידון כל העם לנדוד ארבעים שנים במדבר. גם בפרשה זו אלוהים ממשיך להעניש והפעם את משה ואהרון באופן אישי.     אדם בן ימינו יתמה, כמובן, על המידתיות שבעונש, איך מול מעשיו ופעלו הגדול והמפואר של משה רבנו, נמנע ממנו להגשים את חלום חייו ומשא נפשו. ומכאן לדילמה הנצחית, הקשר בין פועלו של האדם בעבר לבין צרכיו של דור העתיד בבחינת: "האדם משתעשע בזיכרונות עברו, אבל אלוהים חושב רק על העתיד ולשם מכוון". הרב יונתן זקס בספרו "שיח ושיג" כותב שזו ההתייחסות 'הקרה' של אלוהים ורמז לתופעת חילופי הדורות כשמורה מתי: "עד כאן" וממתי: דור חדש. ואוסיף משלי, בימינו, בחברה המערבית המודרנית וגם אצלנו קיימת ההתייחסות המבטלת את דור הזקנים 'המשתעשע בזיכרונותיו' ובפועלו בעוד הדורות הבאים כבר מתנהלים בדרכם האחרת. וד"ל.
ובלי ברכות הרי אי אפשר, הברכות השבוע מכוונות לגלי בן ה- 9.  נאחל לך ילד חכם, יפה, חזק ואהוב, שתרבה דעת, תרבה חברים וחברות, שתרבה בכדורגל וכדורסל, שתרבה אהבה, שתרבה שמחה ואושר במשפחה עם הוריך ואחיך ועם כולנו במשפחתך הגדולה.

"שבוע טוב"!

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s

אתר זו עושה שימוש ב-Akismet כדי לסנן תגובות זבל. פרטים נוספים אודות איך המידע מהתגובה שלך יעובד.