3.8.19 ב' אב תשע"ט
פרשת "מטות" העוסקת במלחמה במדיין ובהכנתה מעלה מחשבות על "הצבא", מהו, איך הוא, למה הוא ואת מי הוא משמש .אנחנו יודעים שלעם ישראל לא היה צבא קבע ולא צבא מקצועי, ולו רק מהידיעה שלקראת המלחמה משה חייב כל שבט לתרום (כך כתוב) 1000 לוחמים ואותם גיבש כצבא למלחמה במדיין. זה לא היה גיוס כולל של הצעירים אלא גיוס חלקי במכסות ובכל זאת נקרא 'צבא העם', בשל שילוב המסגרות. ללא כללי התנהלות וחוקים ברורים, אותו חייל שיצא למלחמה היה יכול גם לצאת ממנה ברכוש גדול. לקחת אנשי אויב בשבי, השלל והביזה ועם תום הקרב יכלו לבסס כלכלית את הצעיר לכל חייו. לכן החיילים דאגו להשמיד את מחנות האויב בלי להשאיר שבויים חיים, כדי לזכות במה שמכונה 'רכוש נטוש' שכלל כמובן נשים, עבדים, עדרי צאן שטחי אדמות וכסף וזהב. כיון שבימים ההם גילו של אדם היה בסביבות 40 שנה, ההימור הזה כנראה השתלם. ביוון העתיקה, כשהאויב קם עליך למלחמה היו צעירי הכפרים מתגייסים לצבא ומנהג היה שכל מתגייס מביא לשער הכפר אבן גדולה משדהו וכך נבנתה חומה גדולה. בשובם מהמלחמה כל חייל משוחרר היה לוקח את האבן שהביא חזרה לשדהו, האבנים שנותרו – כי איש לא בא לקחתן הפכו לגלעד. אנו קוראים בפרשה שבמהלך מלחמת בני ישראל במדיינים הרגו הלוחמים את כל מלכי מדיין ובמשפט קצר מוזכר שהרגו גם את בלעם (מהפרשה הקודמת) ואני שואל למה היה צריך להרוג את האיש שברך את עם ישראל את הברכה הנפלאה ביותר שכמוה לא נשמעה בכל סיפורי התורה? התשובה המקובלת לשאלה זו היא, שהקשר בין מופקרות בנות מואב לבין הרמזים שפיזר בלעם בברכותיו כל כך ברור… מנהיגי ישראל וכוהניו הבינו, באמירות שבין הברכות, שבלעם מסית ומדיח נגדם ולכן חיסלוהו. ולחזור להתחלה דבר אחד אני יודע שהצבא שאליו יתגייסו ספיר ומור יהיה שונה לחלוטין אפילו מהצבא אליו אני התגייסתי לפני שישים ושמונה שנים.
ואני לא יכול שלא להתייחס ל"עלילות קפריסין". ההתדרדרות המוסרית של הנוער החלה כשבעולם היו רק שני צעירים. אחד מהם היה רוצח. שהתייצב בפני אלוהים לענות על השאלה : "היכן אחיך"? הוא לא טען שרצח בגלל שלגם אלכוהול או היה אפוף סמים. קין רצח את הבל שטרם הספיק להינשא וללדת צאצאים. כל צאצאיו של קין, כידוע, נספו במבול. ומי נשאר? נח! שהיה מבני שת, הבן השלישי של אדם וחוה שנולד אחרי הרצח. ולא הייתי מציין זאת אלמלא הנערים כולם היו יראי שמים בכיפות לבנות וחגגו את האירוע.
ולשמחות: השבוע ציינו את יום הולדתה של רעיה – אם משפחתנו – האומרת, שמגיל מסוים לא צריך לחגוג ימי הולדת ואין חובה לציין אירוע זה במיוחד. צריך לכבד את דעתה. נאחל לך הרבה אושר, נחת, ושמחה באהבה ענקית!
"שבוע טוב"!
שבועטוב 