17.8.19 ט"ז אב תשע"ט
בשבוע שעבר התאבלנו בט' באב והשבוע אנחנו חוגגים את ט"ו באב הנחשב היום כחג האהבה העברי. אבל נתחיל מהתחלה. ט"ו באב החל כחג חקלאי קדום. יום זה נחגג בכרמים, כי ביום זה החלה עונת הבציר. החג החקלאי ציין את: א'. סיום הקציר. ב'. ראשית הבציר. ג'. פריחת החצב. ד'. יום אחרון לנטיעות חדשות. ה'. הפסקת כריתת עצים למערכת המקדש. ו'. ביום זה, החמה מגיעה לשיא כוחה ההולך ופוחת עד ט"ו בשבט.
כחג האהבה העברי הוא נזכר לראשונה במשנה המספר: שבימי קדם הנשים היו לובשות בגדים לבנים, מושאלים, כדי שלא לבייש את מי שאין להן בגדי לבן מהודרים. הנשים היו יוצאות לחולל בכרמים ולמצוא שידוכים. חז"ל מצאו שבט"ו באב היו אירועים שונים שהתרחשו בו שמסמלים אהבת חינם ואחדות בישראל. שהעיקרי שבהם הוא: שביום זה השבטים השונים הותרו לבוא זה בזה כדי להינשא כביטוי לאחדות העם.
והידועים כ"חכמים" מה אמרו בעקבות התיאור התוקפני בו הבנות יצאו לרקוד בכרמים בלבן, הגברים ארבו להן, התנפלו עליהן וחטפו אותן: "תאהבו ותזכרו כשבחורה אומרת לא היא מתכוונת ללא. ואהבה אפשר ושווה לחגוג בכל זמן ולא רק בתאריך מיוחד ושנוי במחלוקת, שאינו רומנטיקה, לא אהבה ובטח שלא חג". ראשית הרעיון של ה"מי טו"?
כשדנים בנושא "קליטת חברים חדשים". יש התייחסות לחשיבות העבר. מכיוון שדעתי ידועה לכם: שמי שלא מתייחס לעברו, "ההווה שלו דל ועתידו מעורפל" (כדברי אבי) הפעם אתייחס לכמה אירועים בקיבוץ לפני 80 שנה – שנת 1939.
שימו לב איך בטחון, חברה ותרבות משולבים זה בזה:
7.1.39 מתנהל קרב בין הצבא הבריטי וכנופיות ערביות בסביבות עין השופט.
14.1.39 ירדנה כהן – בהופעת ריקודים על נושאים תנ"כיים.
21.1.39 – יום הולדת לקיבוץ – שירה בציבור.
18.2.39 יריות מהר הגעש שכוונו למוסד. הוחלט שחברים יקחו את הרובים לחדרים.
הסתיימה התקנת האוטו המשוריין. קיבלנו מכונת יריה "לואיס גאן".
נערכה חגיגת ט"ו בשבט.
21.2.39 הפלוגה הניידת של הנוטרים יצאה למארב בהרים.
למשמע יריות ירדה לואדי לארוב לערבים ופתחו עליהם באש.
נמצא ערבי פצוע במקום ההתנגשות. לאחר מכן נערך חיפוש בכופריין.
26.2.39 ציון לשבח לנוטרים שהשתתפו בפעולה הנ"ל.
3.3.39 ו. המשק דנה על סידורים לשעת חירום.
6.3.39 עקב המצב בוטלו חגיגות פורים. הגיעו ידיעות על כיבוש צ'כיה ע"י הגרמנים.
ידיעות מחרידות על מאסרים והתאבדויות של יהודים שם.
20.3.39 תחנת הקמח של הערבים ע"י הפרדס עלתה באש ונשרפה.
21.3.39 הופיע בדפוס סיפור לילדים "אבנר אוהב פרחים" – נכתב ע"י קובה וצוייר ע"י יצחק בן מנחם.
28.3.39 שולמית בת דורי (מיתה) חיברה מחזה בשם "אוניה סוערה".
1.4.39 שוב יריות מכיוון הר הגעש. התנגשות של מארב שלנו עם הכנופיה.
מייטק מוסר דו"ח מוועידת השלום – "השולחן העגול" בלונדון.
4.4.39 סדר פסח.
23.4.39 שביתה בחיפה כמחאה על החזרת אוניית מעפילים שהגיעה לחופי הארץ.
כל היישוב מזועזע!
1.5.39 חג האחד במאי.
5.5.39 גל טרור חדש. החל הקציר – הנוטרים יוצאים לשמירה בשדות.
17.5.39 פורסם ה"ספר הלבן" – שביתה כללית בארץ.
25.5.39 חג הביכורים.
8.8.39 לוי רון יוצא להדרכת קיבוץ ארצישראלי ד'. (יקום).
חידוש! – החברים יקבלו חתיכת סבון טואלט לחודש.
1.9.39 הגרמנים פולשים לפולין – החלה מלחמת העולם השנייה.
ילדי גן דשה עולים לכתה א'. (לימים קב' "סנונית")
26.10.39 משה מולצ'דסקי שם קץ לחייו. בוריה נבחר לריכוז המשק.
12.39 נחוג חג החנוכה שבו תם סיפורה של השנה.
ואחרון אך הראשון בעצם הוא על שני השמח והחמוד כל כך שהבריא.
כולנו דאגנו וכולנו חשים אושר ושמחה על הבראתו השלמה. חיבוק ענק מכולנו.
"שבוע טוב"!
שבועטוב 