24.8.19 כ"ג אב תשע"ט
אפתח בברכה לתימור ליום הולדתו. איחולי הצלחה, בכל מעשיך/ יוזמותיך/ רעיונותיך וידיעותיך. היה שמח ומאושר במשפחתך עם ג'ני וילדיכם אן, מאי, לי ותום. ובואו לאר' ערב בשבת לפגישת כל המשפחה. אוהבים ומחבקים!
כל שנה אנו חוזרים ל'עקדת יצחק' כסיפור מכונן להקרבה והתמסרות לאלוהים. אך איננו מתעניינים בסיפור הכמעט זהה המופיע תחת השם 'חג הקורבן'. ביהדות אברהם עוקד את יצחק. באיסלם הנביא אברהם עוקד את ישמעאל. חג הקורבן – עיד אל אידחא הוא חג מוסלמי לזכר נכונותו של אברהם להקריב את בנו כמצוות אלוהים הכולל את החג', שהוא עלייה ברגל למכה והוא נחוג במשך ארבעה ימים. למה העלייה לרגל למכה? כי מכה על פי הסיפור הוא המקום בו התרחשה עקדת ישמעאל. ובסיפור: הנביא אברהם חלם חלום בו הוא שוחט את בנו (ישמעאל) ומעלהו קורבן לאלוהים. למחרת סיפר לבנו (ישמעאל) על החלום והבן אמר לו שעליו לראות בחלום ציווי אלוהי ולהקריב אותו. אברהם הנביא מיהר להגשים את החלום. הלך להר (הנקרא עראפאת) וביקש לשחוט את בנו כדי להוכיח לאלוהים את חוזקת אמונתו בו. כשאלוהים ראה את הכנותיו הכנות של הנביא אברהם שלח אליו טלה, שאותו שחט במקום את בנו. כל סיפור העקדה (היהודי והמוסלמי) הוא סיפור ההתמסרות הטוטאלית לאלוהים. ההבדלים בין עקדת יצחק לבין עקדת ישמעאל הם שבאיסלם, אברהם חלם חלום וביהדות, אברהם מממש בתכנון וביצוע במציאות. וכמובן המקום: באיסלם, ההתרחשות אירעה על הר עראפת שליד מכה וביהדות על הר המוריה. אגב, כל המתואר לעיל האם אברהם בכלל היה יהודי? אז למה כתוב ב'בראשית' אברם העברי? ואפילו יוסף (הגדול), נינו, זוכה לכינוי הזה. עברי אומר שהיה מצאצאי 'עבר' (נינו של שם בן נח). פירוש הרמב"ן לסוגיה זו הוא, שאברהם היה ליהודי מרגע שמל את עצמו. וכנגדו חז"ל אומרים שעד יציאת מצריים אבותינו לא נחשבו ליהודים, הם 'התגיירו' רק אחרי שיצאו ממצריים על ידי 'עשיית' ברית מילה, טבילה והקרבת קרבן ומה היו קודם תשאלו, כשלא נחשבו ליהודים, אומרים שהם היו "נביאים, קדושים וצדיקים".
תוספת קטנה שלא סופרה לכם על בית מוסדות – בית הילדים הראשון. הבנייה החלה ב28.7.1930 וכעבור שנה וחצי בערך אוכלס לראשונה. הבית שימש כבית ילדים קודם כל לצרכי ביטחון. רק אח"כ גובש סביבו רעיון החינוך המשותף הבית נבנה בשתי קומות, כשעל גגו היה חדר ששימש כחדר נשק לגאלי. ולא פעם ראינו על המדרגות שבבית, שוטרים בריטיים באים לבדוק את מחסן הנשק. כשהתעוררה שאלת איחסון הנשק הבלתי לגאלי הוחלט בו. בטחון להצפינו בתוך קירות הבית הזה, כי מי יחפש נשק בבית בו מתגוררים ילדים רכים. על העבודה הופקדו משולם וגנייק. כיון שהמטפלות כמעט ולא יצאו מהבית כדי לא לעזוב את הילדים לבדם בתקופה ביטחונית כה קשה, השעות היחידות שלא נוכחו בבית היו בשעת שיחות הקיבוץ ובתקופה ההיא היו 3-4-5 שיחות בשבוע בשעות אלה הוצפן הנשק בקיר כפול. אחד מזיכרונות הילדות שלי מתקופת 'המאורעות' (1936-9) שבשעת לילה, פתאום ירו על הבית שלנו מרובייה תחתה. היינו בני ארבע ואמרו לנו שאם יש יריות שניכנס מתחת למיטות וכך עשינו. אני זוכר שכעבור זמן קצר כל הקומה שלנו (העליונה) התמלאה בחברי קיבוץ מתרוצצים בין החדרים (אני לא זוכר את ההורים דווקא). הם פשוט רצו אלינו מצריף חדר האוכל שהיה למרגלותיו, יצאו משיחת- קיבוץ שנערכה באותה שעה. באו, הרגיעו, החזירו אותנו למיטות והלכו כלעומת שבאו לדון בענייניהם בשיחת החברים. רוצה לומר, שלבית היה כבר "עבר ביטחוני" לפני פרוץ ההתקפה על משמר העמק וההפצצה הנוראה במלחמת השחרור. האם ראוי הבית לשימור בזכות עברו – כמו הבית הגדול?!
ושוב ברכות לשני לשובו הביתה. אושר ושמחה על החלמתך, חיבוק ענק!
"שבוע טוב"!
שבועטוב 