5.10.19 ו' תשרי תשע"ט
היה טקס יפה מאוד לקבלת השנה החדשה. זורם, קולח באווירה של חג! אני חושב שרבים נהנו, בייחוד שרבים כל כך השתתפו בפועל – מחמם את הלב!! ועל כך צריך להודות לרבים במיוחד להדר וגל. ובכל זאת… משהו תוכני חסר. (ראש השנה הוא חג דתי ואנחנו לא!) בעבר נהגנו, מבלי שידענו שכך מקובל ביהדות, שבראש השנה עורכים חשבון נפש על מעשינו בשנה החולפת ולקראת השנה החדשה. נהגנו שבמסיבת ראש השנה יינתן ביטוי לחיי חברה ובסוכות לענפי המשק. הפרדה חדה אבל מאפשרת סיכום שנה קיבוצי מכל ההיבטים. במסיבת ראש השנה צוינו חילופי התפקידים בטקס על הבמה. בא לביטוי – אמנם לא תמיד בהצלחה – סיכומים של רכזי הועדות, רכזי השירותים וענפי השירות. כי מתי ואיפה יכולים כל אלה השוקדים על התפקוד החברתי המורכב שלנו לעמוד ולספר בחגיגיות ובקצרה על פעילותם במשך השנה לציבור מקשיב ומרוכז לשמוע דברם, ולקבל את הגיבוי וההערכה הראויים? באיזה הזדמנות אחרת אנחנו שומעים את רכזי התרבות מסכמים שנה, או את רכזי החינוך, או את רכזי ו. צעירים או הנקלטים, אנשי הוידאו, עורכת העלון, האקונומית, המזכירים ועוד בעלי תפקידים שלא ציינתי ואפשר גם בדרך ויזואלית אחרת. כך לדעתי, צריך להיות כלול בתוכן של מסיבת ראש השנה וסביבו לשלב מרכיבים תרבותיים ואמנותיים השייכים לטקס. למשל, בשירים, ( אני מעדיף לשמוע, למשל, במסיבה כזו את "הקיץ עבר החום הגדול, שנה חדשה התחילה אתמול"… ולא את "סוף עונת התפוזים"). לצערי בשנים האחרונות תפישת מהות החג שונתה וחבל. מניסיוני, מי שיודעים לעשות מסיבה יפה, יכולים לעשותה יפה ומרשימה בכל צורה. אני חושש שמחר השינוי הזה יזלוג גם לטקס חג הסוכות. ובמקום לשמוע את "שלומית בונה סוכה" נשמע את "אני שוכב לי על הגב"..
אוטוטו אנחנו סוגרים שנה שבה קראנו 54 פרשות שבוע ונותרו, נוסף ל"וילך" עוד שתיים. "וילך" היא הפרשה הקצרה ביותר בתורה כי כולם, לפי התורה, עסוקים בחשבון נפש בימים האלה, גם משה עסוק בכך לפני מותו. חכמים אמרו שיש קשר בין סוף השנה, סיום קריאת התורה וסוף חיי משה. בפרשה עצמה, משה מדבר בגילוי לב על הרגשותיו, על אכזבות והצלחות ומבקש מהעם לשמור על התורה ולחדש את תחושת קבלת התורה. הפרשה מכניסה לתורה את המושג "שירה"! לצד המילים "תורה", מצוות", "חוקים" ו"ברית" מתחילה להופיע גם המילה "שירה". "כיתבו לכם את השירה הזו" אומר משה ויש אומרים, שמאחר והעם לא ידע קרוא וכתוב כדי ללמוד בע"פ את התורה, הפכוה ליצירה מוזיקלית. כדי לזכור אותה, ולומר בקול רם, קל יותר לעשות זאת עם מוזיקה. וכך נוצרו הכללים והטעמים, 27 במספר, שעל פיהם יודעים מתי הטון עולה או יורד. הידועים בהם הם: זרקא, סגול, מהפך, פשטא, זקף קטן וזקף גדול, אתנחתא וקדמה. האם ככה נולדה התפילה?
וכמה מילים על יום כיפור, שהוא יום מקודש בלוח השנה העברי ואחד ממועדי ישראל. הסיבה לקיומו נעוצה בספר "ויקרא" פרק ט"ז פסוק ל' בו כתוב: "כי ביום הזה יכפר עליכם לטהר אתכם מכל חטאתיכם. לפני ה' תטהרו. שבת שבתון היא לכם ועיניתם את נפשותיכם חוקת עולם". בבסיסו של היום "הנורא" עומדות התשובה והסליחה וכדי לממשן חייב האדם להתענות חמישה עינויי גוף ונפש. ווידוי אישי: לא החשבתי אף פעם ואפילו זלזלתי במנהגים של יום הכיפורים הדתי ובתוכנו. אך מאז מלחמת יום הכיפורים, אינני יכול לשכוח את משמעותו הארורה של יום זה. "שבוע טוב"!
שבועטוב 