12.10.19 י"ג תשרי תר"פ
ב- 10.10 חלפה עוד שנה בלי שי. הנחנו פרחים על קברו, קראנו שיר ותמיד ההמשך הוא בגעגועינו האין סופיים.
6.10.73 – 6.10.19 ארבעים ושש שנים חלפו מאז, ממלחמת יום הכיפורים המלחמה שטלטלה את כל אלה שחיו אותה ובייחוד את כל אלה שהיו בה. היום אני יודע שכולם מי יותר ומי פחות יצאו עם שריטה כזו או אחרת שחלקן מתגלות גם כעבור כל כך הרבה שנים. אני חושב הרבה על אלה שאינם כבר ובשנים האחרונות גם מרבה לחשוב על אלה שנותרו בחיים שהמלחמה צרובה בהם, קורא ושומע על חייהם בגין אותה מלחמה נוראה, 'מלחמת יום כיפורים'.
לאחר מה שכתבתי על ראש השנה והתגובות לכתוב, ולאחר שאנו מצויים ביום כיפור, יום של תפילות סליחה ותקווה בחרתי להרהר על התקווה ומצאתיה בשיר באוספה של רעיתי בשם "תפילה… ועצה"
אלי, הנך מיטיב לדעת, כי אני
הולך ומזדקן ויבוא יום ואהיה ממש זקן.
שמור עלי שלא אחשוב שבכל הזדמנות
ועל כל נושא עלי להגיד משהו, שחרר
אותי מהדחיפה להסדיר את ענייני כולם.
עשה אותי בעל מחשבה,
אך לא בעל מצבי רוח, בעל רצון לעזרה, אך לא
בעל רצון לתת הוראות לכל.
יש בי, אמנם, אוצר גדול של חכמה
ויהיה זה מצער לא להשתמש בו, אך
בסופו של דבר, אני רוצה, אלי, שיהיו
לי גם מספר ידידים.
עזור לי לא להיכנס לפרטי פרטים
תן לי תנופה להגיע לנקודה העיקרית.
אינני מעז לבקש זיכרון משופר,
כי אם רק צניעות גוברת וביטחון.
תן לי להבחין שלעתים גם אני יכול לטעות.
שמור שאהיה נעים הליכות במידה סבירה.
הייתי רוצה להיות קדוש, אך לא כזה
שקשה לחיות איתו… משום שאיש זקן
חמוץ פנים הוא פיסגת יצירתו של השטן.
תן לי את היכולת לראות דברים טובים
במקומות שלא ציפיתי להם ולהבחין
בכישרונותיהם של בני האדם. והעיקר,
הענק לי חסד שאוכל לומר להם זאת.
אמן!
הנה, אמרתי. והלוואי שהייתי יודע מי כתב את השיר כדי לפגשו.
"שבוע טוב"!
שבועטוב 