16.11.19 י"ח חשון תש"פ
הסיפור השבוע הוא אינו מתכוון להטפת מוסר, ואינו מביע משאלה. הוא אחת מהסיבות שבגללן הצטרפתי לצוות ההקמה של "מפגש". זהו תיאור של פגישה מקרית שהתקיימה ב'בר אילן' בשבוע שעבר. כתבתי את עיקריה במהלך השיעור על שלמה המלך ואלף נשותיו ואולי נעים יותר לשמוע למה נעצר ב"אלף". אם הייתי צריך לתת כותרת לפגישה הייתי כותב כמו שגנייק אמר: הזיקנה אינה יפה.
כשנכנסתי לקפיטריה, ראיתי בפינה את שלושת חברי ללימודים כבר כמה שנים, נקרא להם אברהם, יצחק ויעקב, מסבים לשולחן ומשוחחים. לקחתי את כוס הקפה שלי והתיישבתי לידם. הם היו שקועים בשיחה בעקבות הסדרה בטלוויזיה: "80 וארבע" , סדרה, שלאנשים בגילנו שעברנו כבר את שנת ה- 80 לחיינו, היא מרתקת , כואבת ואופטימית. כולנו במצב כלכלי כזה שיכולנו – כמו בסדרה – להתגורר בעלות הגבוהה של בית האבות "בית בכפר". לכולנו ילדים ונכדים מבוגרים ומתבגרים ושניים מתוכנו אלמנים. כמובן שהשיחה נסבה על מה שהזקנים (בערך בני גילנו) אמרו וסיפרו בעקבות הסדרה. כשהצטרפתי לשולחן, יצחק, (הצמוד כבר כמה שנים לכסא גלגלים, (הפיליפיני המטפל שלו ישב ליד שולחן לא רחוק) דיבר על בעיית הבדידות והלבד והמשמעות של לחיות לבד. נראה היה לי שאינו מדייק בניסוח והסברתי לו (כפי שרעיה מסבירה לי) את ההבדל בין השניים. להיות לבד זה לא רק שלילי ורבים מחפשים את הרגעים שיוכלו להיות עם עצמם בלבד, אך הבדידות מסמנת תמיד מצוקה כלשהי. הוא דיבר על בדידות, על כך שאינו משתלב חברתית בבית האבות, סיפר שבניו דואגים לו כלכלית ומשלמים את אחזקתו בבית האבות והוא מודה להם יומיום על כך, אבל אינו זוכה מהם להתייחסות ולחום אנושי. כמעט שלא באים לבקרו וכשבאים כעבור זמן קצר כבר נפרדים, כי הם צריכים ללכת לעסקיהם. עצוב לי, אמר, ולגם מכוס הקפה שלו. יעקב, הצעיר בינינו (זה עתה עבר את ה- 80) אמר שהבעיה שלו היא לא רק יחס המשפחה, הבעיה היא שמרגע שהפסיק לעבוד, הסביבה הפסיקה להתייחס אליו ומצב זה גרם לו להסתגר בתוך עצמו ולא לנסות אפילו להתערב בחברה החדשה שמצא בבית האבות. הלימודים באוניברסיטה מזמנים לו פגישות עם אנשים ללא מחויבות כלפיהם, ולכן הוא מתמיד לבוא ללימודים אבל גם כאן קורה לו לשבת לבדו ימים שלמים. "הנסיעה כדי לבקר חברים שאני אוהב, קשה לי. אני מגלה בעצמי רגשות קנאה בזקנים אחרים, שאני רואה איך בניהם מטפלים בהם, לוקחים אותם למסעדות ואפילו מזמינים אותם לנסיעה לחו"ל עימם". השתתק וחנק את הבכי. אברהם, שהוא תמיד שמח ובעל הומור, אמר שהזקנים צריכים שלושה "זין": זוגיות, זיכרון וזמן! שסיפרתי לרעיה על שלושת ה"זיינים" שלו (אמרה וצדקה) שיש להוסיף "זין" רביעי והוא : זהירות! "אם יש לך את שלושת החוסרים, האלה" הוסיף, "אתה יכול ביתר קלות להתמודד. הבעיה הכואבת לי ביותר והיא משפחתי. ילדי ונכדי. אני לא רוצה שהדברים יישמעו כהטפת מוסר או נזיפה אבל תחשבו עלי כשאני מדבר איתם כמה זה יכול להישמע כהטפה הקוראת להם לתיקון דרכיהם. הם באים לעתים די קרובות, תמיד שמחים ועליזים, מביאים כיבוד ומזמינים אותי אליהם הביתה בחגים וזה טוב ונעים לי, אבל מה באמת צריך זקן ערירי כמוני? שיבואו אלי לדבר אתי, שישאלו אותי על עצמי, שיתעניינו בי, במחשבות, בעיסוקי, בקשיי. אמרתי פעם אחת לכלתי (יותר נוח לי) שיש לי הרגשה שאני לא מעניין כבר אף אחד ושהבנים חושבים שהמתנות שמעניקים לי בחגים זו תשומת הלב לה אני זקוק. אני השקעתי בהם כל כך הרבה " אמר כשחיוך גדול נמרח על פניו, "אני חושב שחבל שאנו לא חיים כמו לפני אלפי ומאות שנים, כי אז הייתי זוכה לכך שיבואו אלי לדבר, לשוחח, להתייעץ, לשמוע ולהקשיב למוצא פי כאדם הזקן בשל חכמתו וניסיונו". אברהם השתתק ולאחר השתיקה שנוצרה אמר: "תסלחו לי ששפכתי את ליבי בפניכם". יעקב שאל אותי ואיך זה להזדקן בקיבוץ? אמרתי שגם אצלנו קיימת הבעיה ועוד אספר לכם על כך.
אני מודה כי לא עלה על דעתי שסדרת ריאליטי בטלוויזיה יכולה להציף כל כך הרבה בעיות ורגשות.
ונסיים במשהו צעיר, רענן ויפה, בברכה ליום הולדתה של צעירת כלותנו – קרן. אנחנו מאחלים לך כלטוב, רקטוב, הרבה שמחה ואושר במשפחתך עם שיר, גלי רומי ושנוקי ועם כולנו משפחתך הרחבה.
קבלי חיבוק אוהב!
"שבוע טוב"!
שבועטוב 