14.12.19 ט"ז כסלו תש"פ
הייתי רוצה שלא לעסוק ביומיום שלנו, אבל לפעמים אני מרגיש דחף וצורך להגיב. עם הריסת בית המוסדות, שלא הייתה ברירה אחרת אלא להורידו, אני מבין ביתר שאת שהמאבק על דמותו החיצונית של הקיבוץ רק יילך ויתעצם. השבוע קיבלנו טיוטת פרוגרמה למרכז הקיבוץ, קצת מוזרה, בהיעדר בה כל פרט כלכלי 'עסקי', אפילו לא בתוספת ההערה "משוער". לצערי זה נראה מוזר בימינו, לאור העובדות בשטח, שאם רוצים להקים משהו, כמו 'פינת הסנדלר', 'הספר', ה'קוסמטיקאי' או 'פלדנקרייזי', אתה מתבקש להמציא תכנית עסקית. מהקריאה ב'דף לחבר' התרשמתי שיש כל כך הרבה כסף שאפילו לא מציינים בפרוגרמה אם יש או אין מגבלות כספיות. האם זו לא מגלומניה? נראה שרוצים לבנות מעין קיבוץ חדש או את הקיבוץ מחדש. ונקים את משמר העמק "מאוחד" ו"איחוד"! או אז באמת נצטרך שני מקומות להתכנסות, שני בתי קפה (ל- 60 איש) שני בתי מוזיקה, שני חניוני ענק, ביניהם נמקם שירותי מכבסה וקומונה וכהנה וכהנה. האם שפע הכסף לא מעביר אותנו על דעתנו? האם שאיפת חיינו היא הקמת מרכז צרכני של בית קפה, אולמות תרבות וחנויות תחת הכותרת "ככר הכפר"? הרי כמעט כל המוצע לנו מבטל ומצמצם את האווירה הכפרית בה אנו חיים היום. למה עוד אולמות ההתכנסות לצרכי תרבות השונים? אנחנו שבאים ל"פעולות" תרבות (כמו שירון אומר), לכל ההיצע התרבותי, לא רואים את ההמון צמא הדעת זורם אליהם. וחברים מתחת גיל 50-60 כמעט לא באים. הרי עבורם ייבנה ה"מרכז" הזה. לאור כל זאת יתכן שהאפשרות הנכונה היא: לדחות את הפרוייקט הגרנדיוזי הזה ב-10-15-20 שנה, שיקום דור שלא "ידע" את הקיבוץ המקורי ויעשה כרצונו בירושה שיקבל. התכניות שהוצעו מחדדות את פער הדעות ובעקבותן את היחסים בין החברים, ומניעתו חשובה יותר מכל פרוגרמה.
האמת, שמה שאני הכי נהנה לעסוק הוא בפרשות השבוע. כל הסערות המתרחשות בהן קרו כל כך מזמן שאנחנו לא מתרגשים כל כך. הפרשה השבוע "וישלח" עוסקת בכמה פרשיות. א'. יעקב שולח מנחה לעשו לפני פגישתם בדרכו חזרה ארצה. ב'. יעקב נאבק עם המלאך. ג'. פרשת דינה ונקמת בני יעקב. ד'. הולדת בנימין ומות רחל. ה'. מות יצחק ועוד סיפורים נפלאים. אני רוצה לעסוק במשמעות הגדולה של המאבק עם המלאך. כמו שכתוב: …"ויוותר יעקב לבדו, ויאבק איש עמו עד עלות השחר ובתום המאבק שואל אותו האיש: "מה שמך? ויאמר: יעקב. ויאמר: לא יעקב יאמר שמך כי אם ישראל. כי שרית עם אלוהים ועם אנשים ותוכל". אולי יראה לכם קצת פסיכולוגיסטי שאני רואה במאבק הזה תהליך חניכה של יעקב. אני טוען שהחלפת השם מיעקב לישראל מבטאת את סוף תהליך התבגרותו של יעקב, יציאתו לעצמאות וציון דרך לעתיד. השם הישן 'יעקב' מחזיר אותו וקושר אותו לאמא, ללידתו אוחז בעקב אחיו הבכור! ולתככיו שלו ושל אמו בענייני 'בכורה' ו'ברכה'. את השם החדש ישראל, הוא מקבל כתוצאה ממעשה שלו עצמו, לאחר מאבק אישי קשה, שממנו הוא יוצא לא רק עם שם חדש אלא כאדם חזק ועצמאי, הוא אינו תלוי עוד ביצחק אביו או בלבן חותנו אלא רק בעצמו. ואולי סמליות זו באה לביטוי בכך, שאנחנו נקראים לא בני יעקב אלא בני ישראל ושם מדינתנו ישראל!
"שבוע טוב"!
שבועטוב 