18.1.20 כ"א טבת תש"פ
כמדי שנה, לקראת ה- "21", אספר על פרשיית עבר אשר שמעתי מסיפורי הוותיקים – דור המייסדים. והפעם על שדרת הדקלים שהיא הכניסה המכובדת הרשמית לכל הבא בשערי הקיבוץ: השדרה ניטעה באביב 1934 במלאת חמש שנים להתיישבות הקבע. 64 עצי דקל וושינגטוני ניטעו ומהם נותרו היום 30 בלבד (ספרתי). מה קדם לנטיעה הזו? אדמות משמר העמק נרכשו על ידי "הכשרת הישוב" כבר ב- 1925 ונמסרו לקק"ל רק ב- 1927. רכישת אדמות אלה היו ב'חוזה התקשרות' (כך קראו למהלך), בין יהושע חנקין לבין מש' כרכבי משפרעם. עבור הישוב החדש "משמר העמק" נרכשו 5270 דונם במחיר של 2.5 לירות מצריות לדונם. רצועת אדמה צרה בין הכפרים אבו-שושא ורובייה תחתה עד הקישון. המייסדים גם סיפרו, שסכום נוסף ובלתי ידוע להם, שולם גם עבור "העברת האיכרים הערביים ושילוחם מן המקום". העסקה הייתה חלק מרכישת 40.000 ד' שנרכשו עבור ההתיישבות בעמק המערבי. כשרק אדמות משמר העמק היו מהצד הדרומי של נחל הקישון.
תשאלו למה עצי דקל? הדקלים הובאו וניטעו בהשפעת חמשת החברים שהשתלמו בלימודי החקלאות במקווה ישראל ובראשם דוד חדשי (אבא של דן ועדה). הם התרשמו מאוד משדרת הדקלים בכניסה למקווה ישראל. התמיכה העיקרית ליוזמתו של דוד חדשי באה מאדש שבא לקיבוץ ב- 1931, אחרי שלמד אדריכלות נוף וגננות בצ'כיה. אדש היה הרוח החיה ואיש הביצוע של הנטיעה. אדש טען כל השנים, שהשתילים לא הובאו ממקווה ישראל אלא טופחו במשתלה שלנו מזרעים שמקורם היה משם. לויכוח הסוער איך הגיעו השתילים אלינו אין זכר בכתובים שבארכיון, פרט לפיסת נייר אחת עליה כתוב: "4.4.1934 גינות נוי מתקדמים. נטענו אשכוליות בחצר ושדרת דקלים". ויכוחים נוקבים בשנים ההם היו גם בנושא האם הדקלים נטעו במתכוון כשדרת הכניסה לקיבוץ או האם זו הייתה נטיעה זמנית עד שיוחלט איזו כניסה צריך לעשות לישוב הבודד משמר העמק. משולם אמר פעם: "שהדברים הזמניים הם הכי קבועים" ולגבי שדרת הדקלים הוא אכן צדק.
להלן תיאור יום הולדת לקיבוץ מ – 1929 : כפי שכתב חדרי לחברים שלא הגיעו הביתה לחג: "הקיבוץ במלואו, לרבות ילדיו (9) היסב לשולחנות לקול צלצול הפעמון לאכול את ארוחת הערב החגיגית. אחרי הארוחה, ואחרי שירה משותפת של הגדולים עם הקטנים, סיפרה אמה לילדים כיצד נוצר הקיבוץ, מעשייה יפה על מיכאל וברטק ויטקה וחוה וגדעון ועוד ועוד, אשר באו באונייה מחו"ל, ואשר אחד לא הכיר את השני, ואשר כלל וכלל לא ידעו לעבוד, ועל מחנה האוהלים בנהלל, ועל הכלבים והחמור, ועל אראלה הילדה הראשונה, ועוד. אבל מה לעשות, כאשר יש פה בחדר האוכל של הגדולים כל כך הרבה לראות והרבה אנשים יושבים ומקשיבים למעשיה וצוחקים, אבל קשה להקשיב לה, ואולי ברגע הזה מתארכת מדי, והקטנים מתחילים להפריע ואחד אומר: מעשיה לגמרי לא יפה, וגם השני: תמה המעשייה. אחר כך הפעוטים הולכים לחדריהם (בבית הילדים) ונשארים רק הגדולים. תחכמוני הזכיר בפרק "משק הקיבוץ" את הולדת הלול ואת צפורה ודבורה – הפרדות הראשונות של הקיבוץ, וזריזה ושחורה – הזוג השני, את החמור הידוע אשר אהב להפיל את רוכביו מגבו ולברוח לחיפה, את הפרות וסופן, את תולדות השובך ואת פרשת גידול השפנים, נו, ואת המכוורת, אחד-אחד עבר על כל הענפים בהם ניסה הקיבוץ את מזלו לפני שעלה לאדמת אבו-שושא.
והשירה מתנשאת וממלאת את כל החדר ניגון אחרי ניגון, פעם עצוב ופעם עליז, פעם בשקט ופעם בקול רם. שירת חג הקיבוץ".
שיהיה לנו יום הולדת שמח וחגיגי!
"שבוע טוב"!
שבועטוב 