"זיכרון הוא לא רק נוסטלגיה – זיכרון הוא גם פרספקטיבה"
15.2.2020 כ' שבט תש"פ
-משפחתי-
השבוע השני של חודש שבט הוא שבוע מיוחד של שמחה. יש בו ימי הולדת שלושה, (וארבעה בדרך) יש בו גיוס לצבא לשניים, ומציין את ראשית האביב לאחר החורף הקשה.
אני רוצה לברך את ספיר ומור לרגל גיוסם לצבא. לא אומר להם: "שירות קל ונעים" אך אומר "שירות משמעותי!" בעיני, לשרת בצ.ה.ל זו לא רק חובה, זו זכות. "זיכרון הוא לא רק נוסטלגיה – זיכרון הוא גם פרספקטיבה". אספר לכם על היום הבלתי נשכח, על יומי הראשון בצבא. ב06.30 בבוקר התאספנו 8 בני קב' סנונית בחדר האוכל על תרמילנו. ההורים באו לומר שלום (כבר שמעתם מאה פעמים איך לפני שעלינו על המשאית, אמא לחשה/שאלה באוזני: "עמרם עשית פיפי?"). הגענו לשכת הגיוס בעפולה (לפני כמה חודשים גיליתי שהצריף בו גוייסנו עדיין קיים. אפילו צילמתי אותו). שם פגשנו את בני גילנו מהקיבוצים בית אלפא, מזרע ושריד ויחד, שמחים ועליזים, עלינו לאוטובוס שהביאנו עד לבסיס, לסרפנד. שם נתחייל, נעבור פסיכומטרי ונעשה בו את הטירונות. אחה"צ, כשהגענו למחנה הגדול מימי הבריטים, ששדרות האקליפטוס לאורך תעלות הניקוז, מחלקות אותו לאיזורים איזורים, פוזרנו תחת הסיסמה 'קיבוץ גלויות' בין המחלקות השונות. כבר ביומי הראשון היה לי חיכוך כואב ומשפיל שהעמידני על רוח המקום החדש אליו הגעתי. וכך היה: בגאווה רבה חיברתי את סמל הבוגרים שלי לחגורה וכשקיבלתי את המדים העברתי אותו בגאווה רבה לחגורה הצבאית. המ"כ (טר"ש) הורה לכולנו להוריד את כל התכשיטים: שרשרות טבעות וכד' ואני לא חשבתי שסמל הבוגרים שלי הוא תכשיט. "למה אתה לא מסיר את הקישוט מהחגורה? שאל המ"כ עניתי לו: "זה לא קישוט, זה סמל"! "אל תענה לי" צעק "אתה רואה את הגשר בצד ימין, לך תשכב שם עד שאקרא לך" ואני לא הבנתי על מה העונש! אבל הבנתי שלא צריך לחפש הגיון בצבא. כל המחלקה כבר הלכה לביתן ואני עודני רובץ תחת הגשר. כעבור שעה הופיע המ"כ ואמר : "לך לביתן ואני מקווה שלמדת לא לדבר כשלא מבקשים ממך ולא להתחצף"!. ככה התחלתי את הטירונות שלי בצ.ה.ל. לפני 70 שנה ועדיין אני זוכר כל פרט. ואם תיקחו אותי לשם אני גם אראה לכם את הגשר.
ולברכות:
לתומר (תותו) יעקובי בת השלוש, אחרי ימי ההולדת שנחגגו לך בגדול, נסכם לך בקצרה שלוש שנים, ככתוב בשיר:
"בכל דבר לגעת, כל דבר לדעת, לצייר ולקשקש, על כל דבר להתעקש" ועכשיו קדימה ליום הולדת ארבע! לך ולהורייך ברכות חמות ואהבה גדולה.
לאורי (קיקה) בת השש-עשרה! לא פשוט לברך בגיל הזה, כי ליבנו יוצא אליך מאהבה! אבל זה גיל שאפשר כבר לברך ברצינות: אנחנו מאחלים לך שתדעי להעריך את עצמך ולהבין שאת מיוחדת. כן, את! קבלי את איחולינו החמים ואנחנו רוצים לומר לך ביום הולדתך – כשאת שמחה או עצובה וצריכה אוזן קשבת – אנחנו כאן בשבילך! תמיד!
ולהדר ילדנו! לך יש הכל: אישה נאה, ילדים נהדרים בית גדול וגינה רחבה. והורים! נאחל לך הרבה אושר ושמחה עם כולם: במשפחתך שלך, מיה, מור, אורי וניר עם הוריך, אחיך ומשפחותיהם וכל חבריך הרבים. בקיבוץ שלנו, אם הייתי צריך להצביע על מישהו שיארגן את חגיגות ה- 100 שלנו, הייתי מצביע ללא היסוס עליך! הוכחת לנו שאתה האיש. ומה עוד, שבשבועות האחרונים הפכת לנהג הבריאות שלנו שכללו גם שעות איכות, תודה גדולה! אוהבים!!
"שבוע טוב"!
שבועטוב 