"שבוע טוב" (417)

22.2.20   כ"ז שבט תש"פ

כשהגיעה השמועה על הצלחת מבצע 'יציאת מצריים' ליתרו כוהן מדיין, הוא הלך לבקר את חתנו משה, בתו ציפורה והנכדים במדבר ולברכו על הצלחת המבצע. אחרי החיבוקים והברכות החל יתרו להתבונן במתרחש סביבו והתרשם שעם ישראל שקוע באי-סדר ענק. (פרשת השבוע  "יתרו") הוא צפה במשה שקיבל באוהלו כל שעות היום את האזרחים המתלוננים ושפט בעצמו בין הניצים. ואז, שוחח עם משה על מה שראו עיניו ויעץ לו בענייני מינהל תקין, במבנה האירגוני המתבקש, כיצד לעבוד נכון ולא להישחק ולהתחיל ב"משרד המשפטים". להתחיל במהות, בעיקר, בגיבוש רעיונות, באידיאולוגיה כפי שאומרים היום. "תפריד רשויות", אמר "תמנה שרי עשרות/מאות/אלפים ואתה, משה, תטפל בבעיות הגדולות של העם, שאותו אתה מוליך במדבר ובבעיות משפטיות חריגות". משה בתבונתו וחכמתו קיבל את עצת היועץ ולאחר שהושלמה התשתית למערכת מסודרת והוגדר הממסד האירגוני, הגיעה עת קבלת החוקים. וכאן הגענו אל הקטע החשוב בפרשת 'יתרו': מעמד הר סיני, קבלת התורה ועשרת הדיברות.
המחשבות שעלו בי בעקבות הפרשה, הם הדיונים אצלנו על "20-30". קראתי את כל מה שפורסם על הדיונים שהתנהלו בעזרת יועץ  חיצוני (יתרו?) ונראה לי שאנו עוסקים בבעיות של ועד בית או ועד שכונה, הדנים איך לשפר/לשדרג את "מצוקות הלקוחות". הכל בדרך דמוקרטית מושלמת, כל אחד יכול לומר את שעל ליבו, שימוש בסקרים וגרפים שיבואו וכד'.  בשום מקום לא נתקלתי בדעה, שאם כבר נכנסים לדיונים, הכל צריך להתחיל במהות, באידיאולוגיה הקיבוצית, ברעיון הקיבוץ. מדוע קמו הקיבוצים לפני 100 שנים, איך נולד הרעיון, גובשו המטרות שדרשו הגשמה אישית, מקומית, תנועתית והלאומית. אף אחד לא טען (לפחות בפירסומים המלווים) שכדאי/צריך לבחון עקרונית האם בכלל יש עוד ל'דפוס' הקיבוץ תפקיד כלשהו או ערך? או אולי מספיק להיות "מקום" שנפלא ,נוח ונעים לחיות בו בלבד? הצורך לדון וללמוד את האידיאולוגיה הקיבוצית מתגבר במציאות הקליטה הגדולה של השנים האחרונות, לפחות בלימוד קורות משמר העמק. אידיאות אי אפשר להוריש, לאידיאות צריך לחנך, אז למה אנחנו מחנכים את הדורות הבאים? אנחנו נזהרים לומר במפורש שאנחנו רוצים לחנך לחיי קיבוץ. אבל מיהם המחנכים בשטח, בחינוך הישיר? בעיקר שכירים וגם חברי קיבוץ מעטים המתרכזים בעיקר בניהול. האם בני או בנות הקיבוץ באמת בורחים מעבודת החינוך כי היא שוחקת ודורשת מחויבות גדולה? או, למשל, מימוש הרעיון של עבודה עצמית ושירות עצמי, שאכן, מימושו כרוך בהתמודדות בלתי פוסקת עם חברים על מחויבותם, ולו כתורנות זמנית בענפי השירות, כחלק מתחייב לחיי הקיבוץ בו בחרו לחיות, לצד עבודתם הקבועה וכד'. או, שאלה קשה, איזה אופי קיבוץ אנחנו: חקלאי? כפרי? הרפת בגזית, הלול פרוש בכל המדינה, המטעים של 'בננות חוף', הפלחה בדרך לשותפות עם הזורע? אז מי אנחנו? ושלא לדבר על הפן הפוליטי. לרבים בינינו אפילו אין מושג שעניינים אלו וכאלו עמדו ועומדים בראש יישום האידיאולוגיה הקיבוצית. שכמובן דרשה הזדהות, מחויבות וויתורים גדולים מצד החברים שבחרו להקים או להמשיך בחיי קיבוץ.
את כל הדברים האלה ועוד לא מצאתי בפרסומי ה-" 20-30". אז מה הפלא שהרושם הוא, שאנו עוסקים בעיקר בשיפור, בשדרוג, בהקלות ותקנונים, שהם דיונים של 'ועד שכונה'. האמת, שטוב ונוח לחיות כאן ויש אצלנו דברים נהדרים ויוזמות יפות על אף שהביטוי 'לעשות לביתי' לרוב מתכוון לדירתי, למשפחתי ולא לבית הקיבוצי. אבל, מהיכן תצמח הרגשת המחוייבות, ההכרה האישית לתרום לחברה במילוי תפקידים ובהיענות לצרכי הציבור אם לא נתחיל מטיפול ובירור היסודות, ואולי המציאות תגרור אותנו למקום בו אנחנו לא רוצים להיות? ואז?

ואי אפשר לסיים מבלי לציין את התרגשותנו הגדולה בגין גיוסם לצ.ה.ל של ספיר ומור ביום רביעי ה- 19.2.20 בבוקר. לא כל סבים זוכים לחוות את גיוס נכדיהם, נמשיך לדאוג להם מעומק לבנו וגם להתגאות בהם ויד על הלב..      גם לייחל לשחרורם.

"שבוע טוב"!

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s

אתר זו עושה שימוש ב-Akismet כדי לסנן תגובות זבל. פרטים נוספים אודות איך המידע מהתגובה שלך יעובד.