זיכרון הוא לא רק נוסטלגיה – זיכרון הוא גם פרספקטיבה
7.3.20 י"א באדר תש"פ
היום י"א באדר תש"פ. לפני מאה שנה, בי"א באדר תר"פ (1920), התרחש בתל-חי, שבגליל, אירוע ביטחוני קשה: התקפת כנופית ערבים שגבתה שמונה הרוגים. אירוע זה הפך לאחד הקרבות רבי התהילה שידעה ההתיישבות היהודית הקטנה בראשית המאה ה-20, קרב שהפך לסיפור אגדה למסירות, נחישות ואמונה. מאורעות תל-חי היו חלק מפרעות, התנכלויות והתנפלויות של כנופיות ערבים, על מטולה, כפר גלעדי, קבוצת תל-חי, קבוצת חמארה, וגם על כפרי הנוצרים, ועל יחידות הצבא הצרפתי ושאריות הצבא הבריטי. קרב תל-חי שהפך לסמל, הסתיים במות שמונה יהודים שביניהם המנהיג והמפקד יוסף טרומפלדור. שמו הפך למיתוס עם המשפט המיוחס לו: "טוב למות בעד ארצנו", כך ששמע הרופא שטיפל בו, (ויש אומרים שהפטיר קללה ברוסית). תל-חי הוקמה ב- 1916 יחד עם כפר גלעדי במבנה שכלל חצר גדולה ובמרכזה בית שהזכיר מבצר. עם התדרדרות המצב הביטחוני ביישובי הגליל נתבקש טרומפלדור ע"י ארגון ה"שומר" לעלות ליישובים ולדווח להנהלת הארגון מה מתרחש ומה רצוי להיעשות. הוא הגיע לתל-חי בשלהי 1919 וכעבור זמן קצר מצא שם את מותו. הישוב היהודי בארץ הוכה בהלם. להנצחתו, גדוד העבודה נקרא בשמו וז'בוטינסקי הקים את תנועת בית"ר על שמו. נכתבו לזכרו שירים רבים והגדיל לעשות ברל כצנלסון עם תפילת ה"יזכור" לזכר שמונת הנופלים, שהיא הבסיס לתפילת ה"יזכור" המוקראת ביום הזיכרון לחללי מלחמות ישראל עד היום. כולכם מכירים את פסל הארי השואג שהוקם לזכרו ולזכר שבעת חבריו שנפלו אתו ובכל זאת נשאלת השאלה איך המיתוס מתמקד בדמות אחת בלבד, בטרומפלדור, שדרך חייו כמובן הכשירה אותו להיות גיבור אגדה כבר בחייו וגם לאחר מותו. לציון 100 שנים לקרב תל-חי, אספר על שתי הנשים שנהרגו בקרב: דבורה דרכלר ושרה צ'יזיק. (אני חושב שהן היו שתי הנשים הראשונות בא"י שנפלו בקרב).
שרה דרכלר עלתה לארץ ב- 1913 והיגיעה לתל עדשים בה התגוררו משפחות ה"שומר". שם התבלטה במלחמותיה על זכויות ושוויון לנשים. ממחאתה על עבודת הבישול במטבח הרווקים בישוב, ועד מלחמתה על זכות ההצבעה לנשים בארגון, בו הן היו חברות 'פסיביות' (הייתה להן אפשרות להשתתף באספות אך לא להצביע). דרכלר, כתבו ההיסטוריונים של קרב תל-חי, הייתה זו שבגינה החל הירי בגיזרה וכך היה: חברי הקבוצה, כשראו שהם מותקפים ע"י הכנופיות נתנו למפקד הכנופיה, כאמל אפנדי, להיכנס למתחם ו"לבדוק" אם יש צרפתים במקום. כשנכנס "למבצר" פגש בדרכלר מולו עם אקדח שלוף. הוא ניסה לקחת לה אותו והיא צעקה לטרומפלדור: "אוסיפ, לוקחים לי את האקדח" ואז נפלט כדור שהביא לקרב יריות בכל השטח. היא נהרגה במבצר רק שלושה שבועות אחרי שבאה לתל-חי. טרומפלדור רץ לשער לראות שהוא סגור ובדרך קיבל צרור בבטנו. הוא נלקח לרופא שהורה להעבירו לכפר גלעדי. בדרך אמר מה שאמר ומת. האישה השנייה שרה צ'יזיק עלתה לארץ ב- 1907 כילדה בת עשר ונדדה עם הוריה מסג'רה למושבת כנרת ועד שמשפחתה השתקעה במנחמיה. היא נהרגה מרימון שנזרק למבצר רק יום לאחר שבאה לתל-חי. האם בזיכרון האירוע הייתה אפלייה מגדרית? יש הטוענים שבתקופה ההיא לא היה מדובר כלל באפלייה כזו וכהוכחה הביאו שגם יתר הגברים שמתו בקרב תל-חי נשכחו ויתרה מזו, פסל 'האריה השואג' נחשב כאתר לזכר הנופלים בקרב. הפסל נבנה מ-1928 ועד 1935 ע"י הפסל מלנקוב, אך כבר מאמצע שנות העשרים, נבנה אתר התייחדות, שהנציח את הנופלים. זה היה פסל 'הגליל ושומרותיו' שנעשה ע"י דב גורדון (פסל לא ידוע), בהשראת דמותן של דבורה דרכלר ושרה צ'יזיק. הממוקם בחדר העליון ב'מבצר' בתל-חי.
בילדותנו, בנעורינו ואפילו בצבא היינו מציינים בגאווה גדולה את י"א באדר כאירוע מכונן בתולדות ההתיישבות בארץ.
"שבוע טוב"!
שבועטוב 