זיכרון זה לא רק נוסטלגיה – זיכרון זה גם פרספקטיבה
פסח 11.4.20 י"ז ניסן תש"פ
תוך שבוע הלכו מאתנו שלושה חברים טובים, שעם כל אחד מהם הייתה מערכת יחסים אחרת: מיכה, יורמי וכאח לי, דיזי. הרבה זיכרונות ורגשות מציפים אותי, ובימים אלו, שאני עובד עם מושקו על הכנת הגדה מצולמת לקיבוץ, נפטר אחיו ואני רואה את מצוקתו.
כל אחד מהם ראוי ל"שבוע טוב" מיוחד לזכרו.
מחשבה בעקבות הקורונה:
אנשים רבים בימים אלה חווים דאגה וחרדה והם חיים לצד אלה המנהלים שגרה סבירה –כמונו- ולומדים ליהנות ממה שיש.
אכן זהו 'פסק זמן' מאורחות חיינו הרגילים.
פסח תש"פ – ליל סדר פסח שונה. כולנו ספונים בביתנו, ו"קוראים" ב"גרעינית" את ההגדה. קצת הומור בזמן הזה ממש הכרחי! מצאנו קטע שכתב ירון בפסח תשס"ד המסכם את חווית הסדר הקיבוצי בבחינת "נעים להיזכר".
וכך כתב:
– כנגד ארבעה בנים דיברה התורה ולא ידעה כי אין הדבר מעניין את עם ישראל כהוא זה.
– ויהי מקץ שלושים שנה וארבע מאות שנה, מכתיב הפסוק, והעם עודנו טרוד ומסובך בספירת שישים הריבוא.
– קומו תועי מדבר, ציווה ביאליק, ועד היום לשווא מנסה העם להסביר לעצמו כמה הם שישים ריבוא המדוברים.
– "לא ישא גוי אל גוי חרב ולא ילמדו עוד מלחמה", יפליא ישעיהו לרגש את האומה, והעם – תוהה בינו לבין עצמו מה להם, לכפיר ולעגל לרבוץ יחדיו בעיצומו של הפסח, ומיהו , לכל השדים והרוחות, המריא שהצטרף ללא הודעה מוקדמת.
– הא לחמא עניא, צועק התנ"ך, והעם נעשה צמא מדקה לדקה.
– תריי זוזי שילם אבא תמורת כמה קילו גדי, והעם, כבד עליו ראשו וימלא את קירבו בשאריות קניידלך ולא ידע העם כי אם רעב גדול.
– עייף ולאה העם עד מאוד. וישקע בשרעפיו, ולנגד עיניו אצות להן דמויות מוכרות. אהרון ופרעה משתכשכים במימי היאור. והנה יתרו ורבן גמליאל משוחחים ומתלוצצים להם בארמית שוטפת, ומשה שהיה בתיבה מאבד קצת שליטה חובט במקלו על כל סלע מזדמן, ומנפץ לרסיסים לוחות אבן הנופלים מהשמיים.
– לפתע אורו עיני העם לשמע הקראת הכוס הרביעית. ובעיניו רואה הוא את צבא התורנים פוסע בין השולחנות ומעביר את דברי המאכל מיד ליד.
– ויברך על הגפן ועל פרי הגפן. וישוש, וישיר על פדות נפשו וגאולתו.
מועדים לשמחה – חגים וזמנים בששון!
שבועטוב 