זיכרון זה לא רק נוסטלגיה – זיכרון זה גם פרספקטיבה
25.4.20 א' אייר תש"פ
ביום הזיכרון לשואה, שאנו מצווים לזכרו לעד, בחרתי לצטט שני קטעים שכתבה רות שטרן, מחותנתנו, בספר "אשר זכרנו לספר" ובו 24 חברי קיבוץ מגידו מספרים את סיפורם האישי בתקופת השואה. לכאורה, קטעי אינפורמציה המתארים סיפור באופן ברור וחד, איך הכל החל. וכך כתבה:
… "המלחמה, כידוע , פרצה ביום שישי ה- 1 בספטמבר 1939. עוד באותו בוקר החלה בהלה איומה ואי סדר שרר בכל. כולם האזינו לרדיו, ממנו בקע קולו הרועם של היטלר, שהבטיח לבני עמו את שחרור אדמותיהם מעול זרים וגישה לים. מיד נשמעו אזעקות מפחידות שבישרו על התקפות המפציצים הגרמנים, ובין רגע כוסו השמיים במעין שטיח שחור. מעל עירנו חגו מטוסים והטילו פצצות. התושבים החלו בבריחת אמוק, כשאיש לא ידע לאן מוליכות השיירות האין סופיות האלה. מי ברגל, מי בעגלות עם סוסים ומי בכלי רכב אחרים. גם אנחנו היינו בין הבורחים. הפחד הגדול מפני הגאזים היה נורא ולא היו מקלטים בטוחים. ההיגיון ששלט אז היה כזה: צריך להתרחק מן הריכוזים העירוניים בהם מצויים בנייני קומות פן יקרסו מן ההפצצות. לכן יש להימצא בשטחים פתוחים – בשדות ובכפרים…"
…"לפנות בוקר, כצפוי, התחילה האקציה. את הגטו חילקו לחמישה אזורים. וכל כמה ימים היה אזור אחר להתייצב במקום הריכוז שנקבע. נדמה לי שאנחנו הלכנו באקציה השלישית. ריכזו את כל האנשים על צרורותיהם באחת הכיכרות וערכו את הסלקציה. לפי תנועת מקלו של מפקד הגטו, דגנהרט, הידוע לשמצה, נחרץ גורל האדם מי לשבט מי לחסד. זו הייתה רק סלקציה ראשונית, לאחריה באו רבות נוספות. כל זמן המלחמה לא היית בטוח בחייך. מכל מקום, באותו יום מר הפרידו ביני לבין אמי…" (סוף ציטוטים)
השבוע התעניינתי קצת בעניין המגפות בתקופת המקרא, ובכלל באזורנו. כמובן שהעניין נבע ממגפת הקורונה שבאה עלינו. מצאתי, שהמגפה הראשונה המוזכרת בתנ"ך קשורה לבואם של הפלישתים לארץ במאה ה- 12 לפנה"ס. וסיפורה הוא: בעת המלחמה הקשה עם הפלישתים הפולשים לארץ, עלי הכהן ציווה להביא את ארון הקודש ממשכנו בשילה לשדה הקרב כדי לחזק את הלוחמים ושם נחלו לבני ישראל תבוסה גדולה והארון נלקח בשבי. אז פרצה באשדוד והסביבה מגפת ה"עפולים" הגדולה ומדובר במגפת "טחורים". מאז המגפה הזו לא נראתה שוב. כואבים מהמגפה הפלישתים מיהרו להיפטר מארון הקודש ובני ישראל השתלטו עליו חזרה, והובילוהו עד ירושלים דרך בית שמש. ואז פרצה מגפה מסתורית שלימים הסתבר שהייתה זו מגפת "דבר", בה מתו 70 אלף איש. על פי ספר שמואל ב' (כ"ד) דוד המלך התגבר עליה (כמובן) כשבנה מזבח בגורן – אורניה היבוסי, והעלה לאלוהים עולות ושלמים. ככתוב: ו"תיעצר המגפה מעל ישראל". במקום הזה, בנה שלמה את קודש הקודשים של בית המקדש. ובאזורנו, אירעו שתי מגפות גדולות:
1. בשנת 541 לספירה פרצה בכל איזור המזרח התיכון מגפת דבר נוראית. המגפה החלה במצריים ותוך שנה הגיעה לבירת האימפריה הביזנטית – קונסטנטינופול, שרק בה, מתו 16.000 איש ביום. מחצית מאוכלוסיית האימפריה מתו במגפה זו. כתובות עתיקות מראות שמרבית מהנפטרים היו דווקא בגילאים צעירים. המגפה נקראת על שמו של יוסטיניאנוס, הקיסר שהחלים ממנה.
2. לאחר כיבוש ארץ ישראל על ידי צבאותיו של מוחמד בשנת 639 לספירה, פרצה מגפה קטלנית בקרב הצבא המוסלמי הכובש. על פי המסורת המוסלמית, מקורה של המגפה (כנראה דבר) היה במים המזוהמים של בארות אמאוס שהיום הם בתחומי פארק איילון – קנדה ליד מחלף לטרון. אחרי מגפת האיידס בעולם, שבה מתו 30 מיליון איש ואשה, הופיעה והתפשטה בעולם הקורונה.
ולשמחות: יום הולדת 4 לשני!
איך שהזמן עובר מהר.. 'הופ' נולדת, 'הופ' בן ארבע! כשמביטים בך אתה נראה לפעמים איש קטן, אבל אתה עוד ילד בגן! אל תשכח ותיהנה מזה! אל תמהר, הכל יגיע בעתו. אתה חמוד ונבון. וכולם – גדול עד קטן ממשמשים אותך באהבה. אנחנו מאחלים לך הרבה שמחה עם ההורים והאחים גלי ורומי, בהרבה אהבה ותקווה מאתנו הסבים וכל המשפחה.
"שבוע טוב"!
שבועטוב 