"זיכרון זה לא רק נוסטלגיה – זיכרון זה גם פרספקטיבה"
22.8.20 ב' אלול תש"פ
כשאדם צעיר מת נעטפים באבל כבד לא רק בשל מותו צעיר, אלא על כך שהוא לא הספיק למצות את חייו עד תומם, לחוות אותם. אנחנו הזקנים ראינו כבר כל כך הרבה מקרי מוות מסביבנו והחיים לימדו אותנו, שאנשים צעירים עלולים למות במלחמות ובאסונות וגם ממחלות. ויש גם פן נוסף, כאשר ילדיך נתקלים לראשונה במוות כזה. פניהם ותנועות גופם מעידים על רגשותיהם. הם קרועים ונבוכים, הנטל הרגשי כאילו מכופף אותם והם צעירים כל כך. ראינו את פניהם של הדר ומיה, חשנו את עוצמות הנפש להם נדרשו, את כובד המציאות הכואבת שנפלה עליהם. (מחויבות רגשית ואהבה מהלב לחברים טובים מאוד מזה שנים). אנחנו מרגישים שותפים בכאב עם מתן הילדים, החברים הקרובים והמשפחה, וצער גדול על דנית, על החיים שנפסקו והיא עדיין כה צעירה.
התרגשנו מאוד מהדברים שמור כתב לדנית והיא כבר לא יכלה לקראם:
"האמא האוהבת", הדודה הדואגת, החברה שמייעצת ולבחורה הכי מעוררת השראה שאני מכיר. הכי חזקה בעולם, שלא הפסיקה להילחם עד השנייה האחרונה. אני חושב עלייך כבר שבועות, כל רגע ולא משנה איפה, את פשוט אצלי בראש. כל יום שאלתי את אמא מה עם דנית, כל כך התגעגעתי, כל כך רציתי לקבל חיבוק אחרון, חיזוק אחרון ממך, איזה משפט שהיה מעלה אצלי חיוך וגורם ל להרגיש מלך העולם. שנים, שאת נלחמת במחלה הנוראית הזאת, המחלה שלקחה אותך מאיתנו, שלימדה אותנו מה זה חרא באמת. מתי אסור להתייאש ולוותר.. איך תמיד להסתכל חיובי ורק להתקדם הלאה. איך להוציא מכלום את המיטב והכי חשוב איך לא להוריד את החיוך מהפנים. אני לא יכול להצביע על רגע אחד שאזכור ממך כי היו כל כך הרבה, כל כך אהבתי אותך ואת החיוך שלך את צורת הדיבור שלך ואת האהבה האינסופית שפרסת לאורך כל הדרך. אני כותב את זה ושומע ברקע את השיר "טיפות" של עילי בוטנר שכל כך אהבת וכל כך סימל אותך, השיר שנתן לי את התחושה של שניצחת, שסוף כל סוף הסיוט הזה מאחורייך… אני לא אשכח את הקול שלך שקורא לי "מורי" בשביל חיבוק ולהגיד כמה שהבושם שלי מדהים או כדי לטעום איזה משהו חדש שבישלת ואת חייבת את חוות הדעת… מי כמוך יודעת על הקשר שלי עם רתם, אח קטן שלי, ביום הולדת האחרון שלו ביקשת ממני שאשלח לו ברכה מצולמת ולאחר ששלחתי לך את הברכה כתבת לי שאת עוד רגע מתחילה לבכות ומה שאת לא יודעת שאחר- כך כל כך התרגשתי מהתגובה שלך ופשוט גרמת לי לחייך כמו תמיד. לאחרונה התחלתי להבין ששום דבר לא יחזור להיות כמו פעם, הארוחות המשפחתיות שלנו, הישיבות במרפסת עם ארוחת בוקר נחמדה או סתם לראות אותך יושבת על הכיסא שלך עם ספר ושמיכה..
דנית, זה רגע לא פשוט עבורי לדבר עליך בלשון עבר. אני כל כך מתגעגע ואוהב כמו שאת לא מבינה בכלל… אני מעריץ אותך בתור בן אדם וכל משפט שאמרת לי הולך וימשיך ללכת אתי לתמיד.. אני אוהב אותך המון ואני מבטיח שאהיה תמיד לצד הילדים והמשפחה שלך."
כולנו לומדים, שהחיים הם תשלובת של אושר וכאב, שמחה ועצב. שני אירועים חגיגיים ומשמחים מהשבוע שחלף, על פי הסדר הכרונולוגי: ספיר סיים את הקורס הסודי שלו כחניך מצטיין (כמובן). אנחנו מברכים אותך בהצלחה בכל עת ובכל מצב בהמשך דרכך בצבא.
ולתימור ליום הולדתו:
תימי, ילד אהוב, קשוב ודואג, ילד כל כך מוכשר שלנו, בן, שתמיד מרגיש אותנו גם מרחוק, בהזדמנות זו גם אודה לו על עזרתו הבלעדית והחיונית ל"הוצאת" "שבוע טוב"!. מאחלים לך הרבה אושר, שמחה ובריאות (הגעת לגיל שכבר אפשר לציין זאת כאיחול), במשפחתך שלך עם ג'ני וילדיכם ושבשנה הזו תשים יתר דגש על ביקורים אצלנו (קודם כל) ואצל אחותך ואחיך ומשפחותיהם. זה מאוד חשוב גם לנו. תמיד מצפים לכם באהבה גדולה!
ולסיום, איחולי סבלנות ואורך רוח לקרן וגלי השוהים בבידוד.
עוד קצת… וניפגש!
"שבוע טוב"!
שבועטוב 