"זיכרון זה לא רק נוסטלגיה – זיכרון זה גם פרספקטיבה"
5.9.20 ט"ז אלול תש"פ
חודש אלול. שם חודש אלול מופיע לראשונה במקרא בספר 'נחמיה'. שמו נקבע בגלות בבל כמו יתר שמות החודשים. השם אלול, כנראה, נגזר מ"אלולו" שפירושו קציר באכדית. בארמית אלול פירושו חיפוש ולכן זה חודש התשובה והפשפוש במעשינו ואלול זה גם טיהור וכפרה ובכך עוסקים בימי ה"סליחות". וכמה אירועים בהיסטוריה היהודית המיוחסים לחודש אלול: בראש החודש עלה משה רבנו להר סיני אחר אירוע "עגל הזהב" ואחרי ארבעים יום ירד שנית עם לוחות הברית וזה אירע ביום כיפור. (30 ימי אלול + 10 ימים בתשרי). וחשוב לא פחות, בכ"ה באלול כידוע נברא העולם, המשמש יסוד לחישוב תקופות ומולדות. ואחרון: אלו"ל בראשי תיבות = אני לדודי ודודי לי! ואין הכוונה לאהבת בני זוג אלא שאלוהים קרוב אל עם ישראל במיוחד בחודש זה, ברית קידוש בין העם לאלוהיו.
ב- 6.8.20 הודיעו בתקשורת על סגירת הספרייה הלאומית. כאחד שביקר בה פעמים רבות ונעזר באוצרותיה, כמו רבים אחרים, אי אפשר שלא להגיב על הודעה תמוהה זו. מהי הספרייה הזו? כך מוגדר המוסד הזה: "הגוף הלאומי המופקד על שמירת אוצרותיה המודפסים של מדינת ישראל ותרבות העם היהודי". יעודה הוא איסוף, שימור, טיפוח והנחלה של אוצרות ידע, מורשת ותרבות. נוסדה ב – 1892 תקציבה מאה מיליון ₪ בשנה ומועסקים בה 300 עובדים. יש בה יותר מששה מיליון פריטים. לאדם כמוני ולעוד רבים לא נותר אלא לתהות איך זה יכול לקרות? ואף אחד מחברי הממשלה (המתקצבת) ורק מעטים מאנשי הרוח לא הרימו גבה. זה לא רק מעיד על היחס לספר, למסמכים, תעודות ומוצגים, זה לא רק מעיד מה אתה חושב על ההיסטוריה שלך, המורשת שלך, השפה שלך, הנכסים הרוחניים שלך. זה מעורר מחשבה על סולם ערכיך וסדרי עדיפויות בחיינו.
התשובה השכיחה לכל האמור לעיל היא: "קיים כבר ב"גוגל", שם כתוב הכל! ואצלנו במקומנו, מספר החברים המשכילים הולך וגדל ואנחנו מעודדים אותם. כמעט כולם למדו תחומים הכלולים בהגדרה "על תיכוני", לרבים רבים יש תואר ראשון ומספר האוחזים בתואר שני גדל, ועימו הדוקטורנטים ואלה שבדרך לתארים. רמת ההשכלה הגבוהה בקיבוץ מה זה אומר? האם זה מעיד על שאיפה להרחבת ידע פרט לזה המקצועי הספציפי שנלמד? האם מעודד סקרנות כלשהי להוסיף דעת מעבר ל.. מתקיימות אצלנו הרצאות נפלאות בתחומים שונים ומגוונים שנועדו להרחיב את הדעת ולהעשיר את הידע שחבל שמגיעים אליהן רק בעלי שיער שיבה. 'החינוך המשותף' בעבר לא הסתפק בהקניית ידע בסיסי בחשבון, עברית, אנגלית, תנ"ך והיסטוריה אלא לימד גם מוזיקה וציור, ספרות ישראלית ועולמית, ספורט ותיאטרון ואמנויות אחרות וגם תפירה ונגרות. כל זה פתח בפני התלמידים תחומים רבים. ונעשה בהיבט האישי, הקבוצתי והחברתי, נדמה שאין היום את הסקרנות והרצון להרחיב אופקים ולהתעשר בידע רב תחומי. זו תופעה עולמית לחשוב שדרך כלי התקשורת בלבד נרחיב את אופקינו. וכאן אני רוצה לציין ולשבח את רכזי התרבות על ההרצאות שהביאו לנו בערבי שבת, את נועם על הקונצרטים ואת אנשי 'מפגש'. תבורכו!
"שבוע טוב"!
שבועטוב 