"זיכרון זה לא רק נוסטלגיה – זיכרון ז גם פרספקטיבה"
3.10.20 ט"ו תשרי תשפ"א
בן 15 הייתי כשאבא ביקש אותי שאתלווה אליו להרצאה שלו בשער הגולן. ודאי קשור להגדה של פסח, אני חושב. עם תום ההרצאה שבנו הביתה דרך פוריה ושם אבא באדיבות רבה ביקש מהנהג לעצור לחצי שעה. ירדנו מהרכב והוא הוביל אותי להר צחיח ואמר בערך כך: "כאן השומר הצעיר החל במפעל ההתיישבות שלו בארץ" והתחיל לספר לי את סיפור "ביתניה עילית" והוסיף "למרות שהיו כאן רק חצי שנה ההשפעה של הקבוצה הזאת נמשכת עד היום". מה היה שם? שאלתי. ואבא סיפר: בין ראש השנה תרפ"א ויום כיפור, (1920), לפני מאה שנה בדיוק עלתה להתיישבות על ההר, (סמוך לצומת אלומות של היום), צופה על הכנרת קבוצה בת 46 חברים וחברות, יוצאי גליציה ווינה, ראשוני עולי 'השומר הצעיר' מהעלייה השלישית. לרכס עליו הקימו את היישוב קראו 'ביתניה עילית' להבדיל מהיישוב 'ביתניה תחתית' שישב ליד דגניה א'. הם חיו בתנאים קשים ביותר, התגוררו באוהל אחד גדול שהיה מתמוטט מחמת הרוחות, ולילות רבים ישנו תחת כיפת השמיים. הם ראו את עצמם כמחוללי היסטוריה, כיוצרי חברת מופת באמצעות עבודה, אהבה וחירות. הם ראו בעבודה הקשה בכבישים ובחפירת בורות לנטיעה הגשמת חלום והכנה גופנית ונפשית ל'שיחות' הלילה, "למשתה הרוחני", שהיו אינטלקטואליות וחברתיות ושולבו בריקודים בסגנון חסידי. הם דנו ארוכות בספריהם של דוסטוייבסקי, ניטשה ופרויד אך בעיקר בעצמם. מנהיגי הקבוצה היו מאיר יערי, דולק הורוביץ בנימין דרור והצייר אריה אוליאל. תוך מספר שבועות החלה ה"סלקציה" בין החברים שנקראה על ידם בכינוי חיובי "גיבוש", שבסיומה נותרו 26 בלבד. 22 בחורים ו- 4 בחורות. מעניין, שמאיר יערי רצה שבקבוצה יהיו רק גברים. "ארוס גברים" קרא לרעיון. אבא אמר שזה בא לו מהשפעת עולם החסידות בו גדל. כיון שלשנים ממנהיגי החבורה היו חברות ועל השלישית אחד מהם הבטיח להוריו שלא יעזוב אותה, צורפה כרביעית נערה בת 19 בשם אנדה שהפכה במהרה לחברתו (וא"כ אשתו) של מאיר המנהיג הכריזמטי המוביל. הייתה זו חברה ללא כללים ומוסדות. בשיחות הליליות הארוכות מדי לילה נתגלו מתחים בין השמירה על חירות הפרט וייחודו לבין הדרישה לשתף את הכלל בכל הסודות מעין חשיפה אישית. קראו לזה שיחות נפש, שבמרכזן הוידוי! שרר בקבוצה מתח מיני תמידי, בייחוד לאור התיאוריה על 'האהבה החופשית' בימים ההם. לימים כתב אחד מחבריה, שהיה זה "חיטוט עצמי של חברי הקומונה זה בנשמתו של זה במעגלי אקסטזה פרוורטים בניצוחו של הכריזמטור יערי". המתחים הובילו עד להתאבדות אחד החברים ארנסט פולק ששינה את שמו לנתן איכר. (נתן את כל-כולו ושאף להיות איכר) הוא השאיר אחריו מכתב בו כתב: "איני רואה עוד תקווה וצידוק לעולם שכזה…אל תבכו ותתייסרו בגללי, להיפך צחקו… הייתי קרבן של כוחות הקפיטל המסואבים… לאהבה ולטוהר אין עוד מקום… איני רואה עוד טעם…" האירוע התעצם, כי ליד גופתו נמצא הספר "האחים קרמזוב" של דוסטוייבסקי פתוח בפרק "האינקוויזיטור הגדול" המתואר כשטן, שחי בתנאים פיזיים קשים וחבר באגודת סתרים. על מצבתו חרט הצייר אריה אוליאל פני שטן מקורנף ו'יתוש היאוש'. בני משפחתו וחלק מחבריו זיהו את האינקוויזיטור והשטן החרוטים על גבי המצבה, את דמותו של מאיר יערי.
כעבור חצי שנה בלבד, באביב תרפ"א הסתיימה העבודה בכביש וגם חפירת הבורות תמה לשנה זו. הקבוצה התפזרה כשרוב חבריה מצטרפים לגרעין "שומריה" שישב ביגור של היום, שם נוצר קיבוץ א' של השומר הצעיר, בית אלפא. רבים מכם מכירים את הסיפור מההצגה שכתב סובול "ליל העשרים" שסיון כיכבה בה כשהוצגה אצלנו ואף הנחתה שיח ותיקים על הנושא.
על השפעת רוח 'ביתניה עילית' על תנועת "השומר הצעיר" בכלל ועל משמר העמק בפרט בפעם אחרת.
"שבוע טוב"
שבועטוב 