"זיכרון זה לא רק נוסטלגיה – זיכרון זה גם פרספקטיבה".
7.11.20 כ' חשון תשפ"א (שנה עשירית)
איזה צירוף מועדים בשבוע אחד: 2 בנובמבר יום הולדתה של מיה, ב' בנובמבר – הצהרת בלפור, 3 בנובמבר יום העלייה על הקרקע לפני 94 שנים ו – 7 בנובמבר יום המהפכה הבולשביקית ברוסיה שהפכה לברית המועצות. ונתחיל מהתחלה: 2 בנובמבר יום הולדתה של מיה. נשלח לה ברכות חמות ושפע איחולים שמתחילים בנחת ושלווה ומסתיימים באושר ושמחה ומה שביניהם. רק-טוב שיהיה לך במשפחתך שלך עם הדר,מור, אורי וניר, עם משפחתנו הגדולה כולה, עם חבריך וחברותייך ולשפע פעילויות בדרכך! כמובן תוך כדי ריצה! חיבוק גדול והרבה תודה מאתנו.
על הצהרת בלפור ב-ב' בנובמבר הרחבתי אשתקד. אתרכז ב- 3 בנובמבר 1926, יום העלייה על הקרקע של קיבוץ משמר העמק. לאחר שהקיבוץ נכלל ברשימת המתיישבים לשנת תרפ"ז (1926-7) ניתנו הוראות מהסוכנות: יעלו על הקרקע עד 35% מכלל חברי הקיבוץ שייקראו "קבוצת כיבוש". הקבוצה תמנה 15 חברים ובתוכה שתי חברות. התקציב לשנה הראשונה יהיה 1500 לא"י, לעיבוד בהרים נמצאו ראויים 3000 דונם. זריעת 69 דונם חיטה ו50 דונם שעורה. שני זוגות בהמות ואישור להכנת זריעת 225 דונם תירס. זו הייתה האחיזה בקרקע.
דמיינו בעיניכם קבוצת חברים מגיעה למקום ורואה לנגד עיניה הרים צחיחים וחשופים ככל שהעין קולטת, עמק שומם למרגלות ההרים, וחושות של ערביי הכפר אבו-שושא. וליד מקום עמדם ניצב החאן הגדול הבולט בשטח. הם מעכלים לאט- לאט את שרואות עיניהם ותוהים: איך מתחילים עכשיו? מתקינים את החאן למגורים? מחפשים מקור מים? ומחליטים שראשית יש לגדר את השטח, כדי שתתחום ותגדיר ברורות את פיסת הקרקע שלהם. שכאן, בשממה הזו יוקם הבית שלהם לעתיד! השמש עולה והאור החזק מסנוור את עיניהם ואין מקום מוצל והחום מתחיל להעיק, אך הם נחושים לתקוע יתד באדמתם והם דבקים באמונתם! זהו הצעד הראשון בהגשמת חלומם! לפני שנים רבות היינו מציינים את התאריך הזה כתאריך מכונן בחיי הקיבוץ. היום זה נראה אחרת, הדגש הושם על ה"21" שהוא יום הולדת הקיבוץ.
וה-7 בנובמבר, יום המהפכה הבולשביקית, המהפכה שיצרה תקוה אדירה לעולם צודק יותר. זה היה אחד מחגי ילדותנו ונעורינו הגדולים! אני זוכר את חדר האוכל בצריף, שכולו מכוסה בדגלים אדומים וביניהם שולבו צילומי מארקס, אנגלס, לנין וסטאלין. רק בפינה ליד הפתח לכיורים לרחיצת הכלים התנוסס דגל כחול לבן. איזו אווירת חג חגיגית שרתה כבר מהבוקר שהגיעה לשיאה בהתכנסות בערב. הנאומים… שירת המקהלה… את כל ההוד וההדר הזה אזכיר בשיר מהימים ההם: הורשוויאנקה
סערת הרשע מעל לראשנו/
כח האופל – ישחק הברזל,
קרב אחרון נאסור על אויבנו/
עוד גורלנו יכס ערפל.
הניפו דגלנו, אל חיל ומורך אחים נתעודד,
תחזקנה ידינו, יישר מפעל,
הלאה קדימה העם העובד.
מת ברעב הפועל בימינו/
האם נחרישה, אחים, ונידום?
את העיניים, עיני גיבורינו/
האם להפחיד יוכל הגרדום.
הניפו דגלינו…
"שבוע טוב"!
שבועטוב 