"זיכרון זה לא רק נוסטלגיה – זיכרון זה גם פרספקטיבה"
21.11.20 ה' כסלו תשפ"א (שנה עשירית)
נפתח בברכה חמה לקרן יום הולדתה. אנחנו מאחלים לך, כלתנו הצעירה, את כל האושר שבעולם עם שיר, גלי, רומי ושנוקי. שתזכי להרבה נחת, שלוה ושמחה, הרבה שמחה! חיבוק חזק! וחובתנו לאחל… שביום הולדתך הבא, לעת כזו תשכני כבר בביתכם החדש!
ולפרשת השבוע "חיי שרה" שלמעשה צריך לכנותה "מות שרה" ו"חיי אברהם":
בן מאה שלושים ושבע היה אברהם כשנכנס למשא ומתן קשה עם עפרון על קניית מערת המכפלה כמקום קבורתה של שרה אשתו (בנפרד- במונחים של היום). והיא רק בת 127. דומם עמד אברהם בעת קבורתה ולנגד עיניו עלתה תמונת השבר הגדול ביניהם, בגין ניסיון העקדה של יצחק בנם. הקרע שמלווה אותו כל חייו כששרה קמה והלכה בזעם מאוהלם הגדול והמרווח, לא הוציאה הגה מפיה. ולא רצתה לשמוע דבר. לקחה את חפציה המעטים והלכה לקריית ארבע היא חברון. בעודו מלווה אותה במבטו. מול עיניו עלתה התמונה, שהוא חוזר לביתו לבד מותש ועייף מחווית העקדה, אך בהתרוממות רוח מההפתעה הגדולה שעשה לו האל בשלחו את האייל כתחליף לבנו, ומאמירתו של המלאך ש"הוא עמד בניסיון". עומד מול הקבר הטרי ונזכר, שבעקבות מבחן הנאמנות שלו לאל בקיום טקס העקדה, איבד גם את בנו יצחק הנעקד והפגוע שהלך לו לדרכו ואינו יודע אפילו למה ולאן. "עברתי בחיי דברים קשים" אמר לעצמו, "מכולם יצאתי וידי על העליונה אבל פרשה זו גרמה לי להתייסרות ולכאבי גוף ונפש, ועל אף שהוכחתי לאל את נאמנותי, אין רפואה לנפשי כי במו ידי פרקתי והרסתי את ביתי שלי". כך עמד והרהר על קברה הטרי של שרה.
בתום ימי האבל קיבל החלטה: "החיים צריכים להימשך, אסור לשקוע במה שהיה, כוחי עדין במותני"! הוא חש בפרץ של יצירה, של עשייה גדולה שנכונה לו. ראשית, קרא לעבדו אליעזר ואמר לו "יצחק בני טרם מצא אישה, קום, לך לאור כשדים ומצא לו כלה ראויה". אחר כך ביושבו בדד באוהלו חשב כמו אלוהים בגן העדן: "לא טוב היות האדם לבדו" קם ונשא אישה, את קטורה, שילדה לו עוד ששה בנים את מדין, יקשן, שוח, ישבק, זמרן ומדן.
בן מאה שבעים וחמש היה אברהם במותו. ישמעאל ויצחק קברו אותו ליד שרה במערת המכפלה אשר בשדה עפרון בן צוהר החתי.
שתי תגובות על ה- "2030" משבוע שעבר:
1. מה לבני ה- 80-90 להתערב בחיי הקיבוץ. (בבחינת "זמנם עבר")
2. למה אתם המבוגרים פרשתם מפעילות בעיצוב פני הקיבוץ. ???!
"שבוע טוב"!
שבועטוב 