"שבוע טוב" (459)

"זיכרון זה לא רק נוסטלגיה  –  זיכרון זה גם פרספקטיבה"

12.12.20    כ"ו כסלו תשפ"א    (שנה עשירית)

באחד השיעורים לפני היציאה לחופשת סמסטר ממנה לא שבנו בגין הקורונה הרצה הר' צבי על חג חנוכה, ובכך פתח: " שבעה שמות לחג החנוכה, ארבע סיבות לחוג אותו וששה סמלים לו. ואלו הם":  שם החג בא כנראה מ'חנוכת המזבח' או 'חנוכת המקדש', כמה פרטים: שבעה שמות לחג והם: 1. חנוכה 2. חג האורים  3. חג הגבורה 4. חג האור 5. חג הניסים 6. חג המכבים 7.  חג החורף היהודי.   ארבע סיבות לחוג את חג החנוכה: 1. ניצחון היהודים על היוונים 2. טהרת המקדש וחנוכת המזבח 3. נס פך השמן 4. חלופה לחג סוכות שלא נחגג. ששה סמלים לחג החנוכה והם: 1. חנוכיה 2. נר 3. כד שמן 4. לביבות 5. סופגניות 6. סביבונים.  "תערבבו את כל אלה היטב עם ילדיכם, אספו את משפחתכם והזמינו את שכינכם והרי לכם חג חנוכה שמח" אמר.

פרשת השבוע היא "וישלח" ובה מסופר על הפגישה בין יעקב ועשו בדרכו חזרה לארץ. יעקב כבר אינו יעקב כי אם ישראל, לאחר שנאבק כל הלילה עם איש האלוהים שאמר לו: "לא יעקב ייקרא שמך כי אם ישראל, כי שרית עם אלוהים ועם אנשים ותוכל". בהקשר לכך נזכרתי בסיפור שסיפר לי אבא בילדותי ומאוד נהנה ממנו: " שני ילדים הלכו בדרך, ישראל ושלום והדרך קשה מאוד. לפתע פנה שלום לישראל ואמר לו: "אתה חייב לקחת אותי על הכתפיים" וישראל שאל: "מה פתאום"? אמר לו: "כתוב בתנ"ך שלום על ישראל'! ישראל שמע שכך כתוב בתנ"ך ומיד הרים את שלום על כתפיו. אחרי כמה צעדים עצר וזרק את שלום על הארץ. קפץ שלום וצעק: "איך אתה עושה דבר כזה הרי כתוב בתנ"ך שלום על ישראל!" נכון, ענה לו ישראל ברצינות רבה: " נזכרתי שכתוב גם: "ונתתי שלום בארץ!" מסיפור זה אבא צחק, אני חייכתי ואתם אפילו לא מגחכים לזה קוראים "פער דורות".

ברכה ואיחולי הצלחה להדר במקום עבודתו החדש.                                            
בחלומי, סבא שלי, פרשן התנ"ך ומשורר, שמואל לייב גורדון, המכונה של"ג אומר לי: "איני מכיר אותך נכדי, רק את שמך הספקתי להעניק לך, וודאי שלא את ניני הדר אך איני יכול שלא לציין ולהתגאות ברצף הדורות שלנו שעיסוקו בתרבות, במורשת, בחג, להיטיב לבני האדם את חייהם ולהעשירם. בחרת בעיסוק המתעלה על חיי היומיום השוטפים. לכך חינכתי את בני, בן עמי סבך,  שכל כך שמחתי לראותו תופס מקום נכבד ביצירת תרבות עברית חדשה של החלוצים בקיבוצים, בארץ ישראל. אחל לו בשמי ובשם סבתא-רבתה מלכה, הרבה סיפוק בעבודתו, כי אין זו מלאכה פשוטה.                                                   
כשסבי נמוג בחלום הופיע אבא, ואמר לי: "אמנם ראיתי אותו, את נכדי, רק עד גיל 5-6, אבל התרגשתי מאוד כששמעתי שהועיד את עצמו לעסוק בתורת התרבות. לא כמקובל בקיבוץ כמילוי תפקיד לזמן מוגבל, אלא כדרך חיים. ברכהו בשמי ובשם סבתא הלה, שירבה דעת, שיעמיק במלאכתו ושלא ישכח שהוא עוסק במלאכה נעלה להביא עוד אור לחיי היומיום השוטפים והקשים, לפעמים.    
ואחרי סבא ואבא לא נותר לנו, הוריך, אלא להוסיף את ברכתנו שלנו. כל מה שאמרו לך זקני, מקובל עלינו מאוד אנחנו נוסיף לכך את רגשותינו, את התרגשותנו על שידעת וגם יגעת למצוא את התחום שאתה רוצה בו, אנחנו גאים בך על הדרך בה הלכת מהעבודה בבקר, בתמה ובתרבות המקומית שלנו. אנחנו בטוחים  בהצלחתך. אנחנו יודעים שלא תשכח מהיכן באת. ושאתה ממשיך בדרך של שלושה דורות! כל עוד נוכל, נהיה תמיד לצדך באהבה גדולה!  "עלה והצלח!"                
ושתי השגות לפני סיום: 1. תמה הסדרה "שעת נעילה" ודבר אחד אני יודע שהיא הגבירה מאוד את ההתענינות במורשת הקרב שלנו והעלתה לדור ש'לא ידע' סיפורים שלא סופרו ובזה חשיבותה. מעניין – האם ואיך בשנת 4000, תיזכר מורשת מלחמת יום הכיפורים, כפי שהיום אנו מספרים על מלחמות המכבים.  2.  שמחתי מאוד למכירת 50% מ"בית"ר ירושלים" לדובאים. הצטערתי צער רב שזו לא הייתה "מכבי נתניה". 

"שבוע טוב"!     

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s

אתר זו עושה שימוש ב-Akismet כדי לסנן תגובות זבל. פרטים נוספים אודות איך המידע מהתגובה שלך יעובד.