"זיכרון זה לא רק נוסטלגיה- זיכרון זה גם פרספקטיבה"
26.12.20 י"א טבת תשפ"א (שנה עשירית)
פרשת השבוע "מקץ" מספרת, בין השאר, על שני החלומות של פרעה. על הפרות השמנות והרזות ועל השיבולים הטובות והשדופות. תיאור החלומות ובעיקר פתרונם ע"י יוסף, פתח קריירה מטיאורית שלו. יוסף הסביר למלך, ששבע הפרות השמנות הן שבע שנות שפע שיבואו על מצריים ושבע הפרות הרזות מבשרות רעב. הפתרון הוא לאגור מזון, לחסוך בשנות השפע, שיוותר גם בשנות הרעב. פרעה התרשם כל כך מיוסף שמינה אותו מיד לאחראי על כל מאגרי המזון של מצרים. אבל אני רוצה להתייחס דווקא להפטרה של אותה פרשה ההפטרה עוסקת בסיפור הידוע הקרוי "משפט שלמה". ראשית מהי הפטרה? הפטרה מקורה אצל חז"ל בתקופת המשנה והתלמוד שפירושה: "דברי סיום המשלימים ומסיימים את קריאת פרשת השבוע". את ההפטרה קורא המפטיר בשבתות, בחגים ומועדים. קטעי ההפטרה הם לקט מדברי הנביאים. לכל פרשה יש את ההפטרה שלה והקטע שאותו קוראים, קשור לתוכן הפרשה. ההפטרה השבוע היא מתוך "מלכים א'", פרק ג'. והיא יוצרת השוואה בין חלומות פרעה הבלתי מובנים, שנפתרו ע"י יוסף לבין שלמה המלך המכריע בחכמתו כי רבה, בין האם האמיתית לאם המזויפת.
בשבוע שעבר בעת הצעידה היומית שלי, חלף על פני חבר עם כלבו, שנקלט לפני כמה שנים בעקבות נישואיו לאחת מבנותינו. התבוננתי בו וחלפה בראשי המחשבה האם ה'נקלטים' בקיבוצנו הצטרפו אלינו מחישובי תועלת, במילים אחרות בגלל תנאי חיינו הטובים והנוחים או שהם הצטרפו לקיבוץ כי גם הם רוצים להמשיך לקיים כאן חברה שערכיה הם שוויון ערך האדם, שוויון ערך העבודה, עזרה הדדית, ערבות הדדית ברמה גבוהה מאוד, בעלות משותפת על אמצעי הייצור וניהול עצמי?
מצד שני שאלתי את עצמי האם אנחנו החברים הוותיקים גאים על שהננו היום חברי קיבוץ? האם איננו חשים שהעקרונות שהובילו אותנו כל חיינו בקיבוץ כבר אינם כאלה? אין לי תשובות חד משמעיות אז אומר: צריך לשמור, על מה שקראנו בעבר: על "רוח משמר העמק" והיא, לדעתי, מונחת בעקרונות היסוד שלנו.
"שבוע טוב"!
שבועטוב 