"זיכרון זה לא רק נוסטלגיה – זיכרון זה גם פרספקטיבה"
6.2.21 כ"ד שבט תשפ"א (שנה עשירית)
נשאלתי למה הסיפורים שאני כותב הם קצרים. אין לך סיפורים ארוכים? אז יש, אבל , אתם מכירים את דעתי, ש"סוד ההצלחה הוא הקיצור". ומהיכן זה בא? תשמעו סיפור: יוסל בירשטיין הסופר, טען שתמיד אפשר לצמצם ולקצר בכתיבה או באמירה והיה נוהג להדגים בסיפור מחייו: "פעם נסעתי באוטובוס בירושלים. האוטובוס נעצר לפני רמזור אדום. לידו ממש עצר עוד אוטובוס. האישה שישבה לידי פתחה את החלון וצעקה לאישה באוטובוס השני: "רחל, למה לא היית בלוויה של לייזר?" ענתה לה רחל: "לא הרגשתי כל כך טוב, אבל איך הייתה הלוויה?" אמרה לה שכנתי: "תשמעי…" אבל כמו שאמרה "תשמעי!" הרמזור הפך לירוק ושני האוטובוסים התרחקו זה מזה. חייכתי אליה ושאלתי: "אז איך הייתה הלוויה?" האשה שראתה שכבר פעם אחת התחילה לספר והאוטובוסים נפרדו, חששה שארד בתחנה הקרובה, הבינה שהיא צריכה לקצר ואמרה: "ההלוויה שלו בהחלט לא הייתה כמו החתונה שלו". ובירשטיין סיים: "זה סוד הצמצום במיטבו"! וזה גם מה שעשתה מרים הנביאה ב'שירת הים' הארוכה של משה. הנקראת ממש בפרשת השבוע שלנו "בשלח". בימים אלה אני עוסק בכתיבת/עריכת "ספר בראשית" לחג המאה, להלן טעימה קטנה, קטע קצר המתאר את הריקודים לאחר שיחת הקיבוץ בנוה שאנן ב- 1922.
לקוח מתוך "לעת אוהלים" של אמה תלמי:
" … קרבו האנשים, הורחב המעגל, עוד אלה מתקינים חגורת מכנסיהם, אלה פושטים חולצותיהם, ובוחרים להם מקום במעגל, מיד יביא המעגל את המקום לכל אחד. הם קורעים זרועות שלובות, שולבים מחדש, המעגל נפרם, ננעל, אינו עוצר, אינו עומד, מושך הוא והולך, אחרון המהססים נבלע בריקוד. דוד שלף מטפחת לבנה מכיסו והניפה סביב ראשו. הרתיע וקפץ כשרגליו צמודות זו אל זו. נשען על עקביו, שיגר בהונות לימין, שיגר לשמאל ואחריו החזיקו אחרים. דוד בריקוד, ראש גיבורי הריקוד הוא. חגר יוסל מתניו ויצא כנגדו במטפחת לבנה ו"יבנה, יבנה, הוי יבנה" ". פלא שכל שיחה נמשכה עד אור הבוקר?
ועוד משהו קטן. נשאלתי למה אנחנו מניחים בסידור השולחן לאר' הערב של מוצ"ש את הסכינים שהלהב כלפי פנים. יש לכך כמובן הסבר. כשהיינו בשליחות בצ'ילה לפני המון שנים, היינו מוזמנים מדי פעם לארוחות אצל חברים ושם למדנו שגם בדברים קטנים אפשר להביע רגשות. כשלהב הסכין מופנה אל הצלחת סימן הוא שהאורח אהוב ורצוי וכשמופנה החוצה, הוא אינו רצוי, אבל… עדיין אורח. אני לא יודע אם זה מנהג צ'יליאני או יהודי, אך הוא מצא חן בעינינו.
"שבוע טוב"!
הבלוג השבועי של עמרם גורדון
שבועטוב 