"זיכרון זה לא רק נוסטלגיה – זיכרון זה גם פרספקטיבה"
10.4.21 כ"א ניסן תשפ"א (שנה עשירית)
אתמול נזכרתי וסיפרתי לרעיה על פגישה שהייתה לי בבית קפה בתל אביב עם חבר, שאנחנו מכירים זמן רב, שהפגיש אותי עם הוריו, ואביו הוא כמו שאומרים "יוצא שואה". כשהחבר הלך לענייניו, נשארתי לשבת ולשוחח עם הוריו. האב התחיל לספר לי מה עבר עליו בתקופת השואה באושוויץ. אמנם שמענו אין ספור סיפורים דומים שהדעת פשוט אינה מסוגלת להכילם. אך סיפורו היה מיוחד. לאחר שאיבד את כל משפחתו, הוריו, אחיו, אשה ובן קטן, שניספו, הוא שרד והגיע לבד-בודד לארץ, הוא גויס מיד לצבא, קיבל מספר אישי ונזרק (אין מילה אחרת), לאחר שקיבל רובה צ'כי, הישר לקרבות בדרום. אחרי שחרורו מהצבא, הכיר צברית ירושלמית , הקים משפחה חדשה ונולדו להם שלושה ילדים. כשפרצה מלחמת יום הכיפורים הבן הבכור היה בשריון ונחשב כ'נעדר'. אז הוא יצא לחפשו. ב'בסיס האם' אמרו לו שהטנק בו היה בנו, נפגע. הציעו לו לחפש אותו בבתי החולים כי שמו אינו מופיע ברשימת החללים. כך עבר במשך שבועיים-שלושה את כל בתי החולים בארץ ולשווא. אחרי סיום הקרבות, לפתע הופיע הבן בבית (הגלויות ששלח כמעט כל יום הגיעו רק אחרי כשלושה חודשים). לאחר שסיים את סיפורו אמר: חשבתי שסיוטי השואה האישית שלי חוזרים אלי שוב – באי הודאות, בכך שיש דברים גדולים וחזקים ממני, בכוח של הגורל ובשאלות הקשות ששאלתי את עצמי, ובעיקר "למה"? מאז אני מציין מדי שנה לא תאריך אחד, אלא שניים, את יום הזיכרון לשואה ואת היום בו פרצה מלחמת יום הכיפורים. אשתו, ששמעה את הדברים אין ספור פעמים, ישבה בצד ועיניה דמעו. מבנו שמעתי, שכמעט כל שנה הוא נוסע ביום השואה לפולין, עם בן משפחה אחר, לאותו מחנה ריכוז בו שהה יותר מארבע שנים.
ולקראת יום הזיכרון לחללי צה"ל בשבוע הקרוב. בחרתי לצטט קטע ממכתבו של שר הביטחון בני גנץ למשפחות השכולות, שרעיה קיבלה:
"…כעת, כאשר הדגל מורד לחצי התורן ומדינת ישראל שוקעת בדממת הזיכרון, אני מבקש לחבק אתכם. חללי מערכות ישראל הם מגש הכסף שעליו ניתנה לנו מדינת ישראל. אני רואה בהם את ישראל היפה, שאינה מפרידה בין דם לדם. בין הנופלים יש מן העיר, מן הכפר מן היישוב, יש בהם דתיים וחילונים, יהודים ושאינם יהודים. הלוואי שכולנו נלמד מזה למצוא את המחבר בינינו בימי חיינו ולא רק לאחר המוות אני מבטיח לכם, במילותיו של חיים גורי:
"שעל אף הזמן, הרוח והמים, העקבות לא יימחו".
ניפגש כולנו, כמו תמיד, ליד קברו של שי ביום הזיכרון, ביום ד', ב' באייר, 14.4.
"שבוע טוב"!
שבועטוב 