"זיכרון זה לא רק נוסטלגיה – זיכרון זה גם פרספקטיבה"
8.1.22 ו' שבט תשפ"ב
לקראת חג המאה שלנו, יוקדשו ה"שבוע טוב" הבאים לפרקים בתולדותינו שלא הכנסתי ל"הגדה" של "ימי ראשית", כשהראשון שבהם- שיחת הקיבוץ:
כדי לתאר את התופעה הייחודית שנקראת שיחת קיבוץ עלינו להתחיל ב'ביתניה עילית', בה התקיים במשך חצי שנה הקיבוץ הראשון של "השומר הצעיר". שם, מדי לילה, אחרי העבודה, התרחש מפגש של החברים שהיה מבוסס על הקשבה ודיונים על הבעיות האישיות של חברי הקיבוץ. לילות של חשיפה ווידויים אישיים. המפגש הזה זכה לכינוי 'שיחת חברים' ולכן גם במשך השנים בטרמינולוגיה של קיבוצי "השומר הצעיר" קראו למפגש הכללי של החברים "שיחה", בה החברים משוחחים ביניהם. ב"קיבוץ המאוחד" וב"איחוד הקיבוצים" נקרא המפגש "אספה", כשהדגש הוא על "התאספות" החברים לדון בשאלות שעל סדר היום. בנוה שאנן לא התקיימו שיחות, הפעילות החברתית בלילות התרכזה בעיקר בשירה. בעקבות בואם של יהושע בירר ואליהו רפפורט שנשלחו מבית אלפא (קיבוץ א') ללמד את חברי קיבוץ ב' הלכות קיבוץ ובעיקר הכנסת 'שיחת קיבוץ' בצורתן ובתוכנן דוגמת ביתניה עילית ובית אלפא (שמייסדיה היו פליטי ביתניה). אליהו חזר כעבור זמן קצר לבית אלפא ואילו יהושע בירר הפך לציר מרכזי בקיבוץ, בארגון שיחות הקיבוץ, שגיבשו את החברים ליחידה מלוכדת, שיחות שהוקדשו לבעיות החבר המתלבט בקשיי החיים, בגילויים אישיים, וברחשי לב. כתב גדעון מנור: "אני זוכר שבאחת השיחות, כמו תמיד ישבו הכול בשקט, הורידו את ראשיהם וחיכו. אז קמה בחורה אחת ואמרה משהו, ואחר כך שוב הייתה שתיקה כללית, אחר כך אמרו לי, שבחורה זו, ששמה יטקה הודיעה שהיא בהריון". כולם הקשיבו בשקט ובכבוד. בנהלל חל שינוי והחלו לדון גם בשאלות מעשיות שוטפות וגם בשאלות הנוגעות לעקרונות הקיבוץ וכן עסקו הרבה בחינוך הילדים. השיחה עברה שינוי גדול, השיחות בעלות אופי אישי, שבהן דיבר חבר אחד, בעיקר בירר, לא האריכו ימים. התעוררה ביקורת על סגנון השיחות של השתפכות הנפש ועלה הצורך בדיונים על בעיות עבודה, בעיות חינוך הילדים וחיי החברה מצד אחד, ושאלות עקרוניות ואידיאולוגיות מצד שני. עיצוב השיחה ברוח זו מאפיין את הקיבוץ מאז ימי נהלל לאורך כל שנותיו. (במשפט מוסגר, מעמדו של בירר הלך וקטן עם שינוי סגנון השיחה ובימי עפולה עזב את הקיבוץ). השיחה הייתה למוסד העליון בהחלטות הקיבוץ ולמרכז חייו. בהתאם להשקפת עולמם של המייסדים, כל ההחלטות התקבלו בהסכמה כללית והשיחה נמשכה עמוק לתוך הלילה עד שנמצא הנוסח המשותף. רק לאחר עשר שנות התיישבות, כשהקיבוץ גדל והתייצב, התברר לחברים שאי אפשר יותר לכנס 3-5 שיחות בשבוע כדי לפתור את כל הבעיות שהתעוררו, ואז החלו לקבל החלטות בהצבעות, והרוב קבע. רבים ראו בכך מכשלה גדולה. והיה קשה להם לעכל את השינוי המהותי הזה, שהיה בניגוד גמור לתפיסת עולמם. משהו מרגיע היה בכך שהמזכיר ובהמשך המזכירים, הם שניהלו והובילו את שיחות הקיבוץ. שנה אחרי שהתחלתי לכהן כמזכיר (1966) הרגשתי שגדול עלי גם לנהל את השיחה, וגם לרשום פרוטוקול. אחרי מאמצי שכנוע את שותפתי, הצעתי למנות שלושה רכזי שיחה כדי להקל עלינו. מאז מתנהלת השיחה על ידי רכזי שיחה 'אזרחים' שאינם מהממסד. השינוי הנוסף שיזמתי כמזכיר ב- 1991 שהיה מאוד קשה לשכנע את המזכירות להנהיגו, הוא העברת צילום השיחה לחדרי החברים. מאז… השיחה למעשה "נשארה אותה גברת רק בשינוי אדרת" עד שפרצה מגפת הקורונה בה נוצר "סוג של" שיחה בשימוש בפלאי הטכנולוגיה שאתם מכירים טוב ממני.
"שבוע טוב״!
שבועטוב 