"זיכרון זה לא רק נוסטלגיה – זיכרון זה גם פרספקטיבה"
26.3.22 כ"ג אדר ב' תשפ"ב
לי חביבנו! לא ראינו אותך המון זמן אבל ביום הולדתך, אפילו מרחוק תענוג לברך אותך. הברכות הן שגרתיות אבל מהלב האוהב: שתלמד הרבה, שיהיו לך הרבה חברים מתחומים שונים והעיקר שתהיה שמח ומאושר במשפחה, עם ההורים והאח/יות. מתגעגעים אליך מאוד ושולחים חיבוק גדול מכל המשפחה ומאתנו.
ועוד על פורים… לפני כמה שנים שמעתי "דרשה" על חג הפורים, שהמרצה, על פי הכיפה שלראשו הוא אדם דתי, איש צעיר ונמרץ שקרא ל'מגילת אסתר': 'מגילת יחסי זוגיות'. הופתעתי מהתפיסה שנשמעה קצת חדשנית לאיש דתי. וכך דרש: "המגילה נפתחת בטון משועשע למדי, הרבה לפני שיגיעו לבמה היהודים ואויביהם. מוצג בה משתה שיכורים המתקיים בארמון המלך ואת ההווי שנוצר כשחבורת גברים מבלה קצת יותר מדי זמן ביחד. חגיגות הניצחון על 127 המדינות שכבש, אינן מספיקות למלך ובשיאו של הערב הוא מבקש להפגין את שליטתו על לא פחות ולא יותר, על אשתו. הבחירה הנלעגת בהשפלה נשית כסוג של תכנית אמנותית התחלפה חיש בתמונה קומית אחרת. את מקומה של אווירת הזימה הצוהלת תופסת תדהמה גברית קולקטיבית. האישה שזומנה אל הארמון העזה לסרב, ומיטב סריסי פרס ומדי אינם יודעים נפשם מרוב מצוקה. נוכח התעוזה הנשית מתגלים הגיבורים הגדולים כחסרי אונים. הם מבקשים לחוקק חוק שיחייב את הנשים לתת "ייקר לבעליהן" תוך אמונה שיש בכוחו של החוק להסדיר גם את אופי היחסים האינטימי בין בני זוג. אבל המלך חיפש אישה חדשה, כנועה, שכאשר ישרוק לה מול חבריו, תתייצב מיד. אסתר, גם היא הפרה את צו הצייתנות והופיעה ביוזמתה אצל המלך. לכאורה , הוא היה אמור לשלוח אותה למקום אליו הובלה קודמתה אבל המלך במפתיע בוחר להיענות לה. הסיבה ברורה: כשהוא רואה אותה היא נושאת חן בעיניו. כמה לא צפוי, כמה לא מפתיע! הופעתה המרשימה של אסתר הזכירה למלך שבמערכת היחסים הזוגית הגבר אינו מלך והאשה אינה נתינה. שהעיקר היא הרומנטיקה שבלעדיה 'למלך אין כתר ולאשה אין בית'. את הרצאתו סיים במשפט המחץ: "מציאת החן הזוגי מחליפה (גם במגילה שלפנינו) את הניכור ומערכות הכוח. החיבה ההדדית, האהבה הופכת כל דירה לארמון, מעין פרס על בסיס יומי". ואסיים במילים שלי: מגילת אסתר הוא סיפור, שיש בו מידת רלוונטיות גם בימינו. זהו טקסט מכונן, והסיפור על גברברי שושן הבירה ויחסם לדמות הנשית, בהחלט מספק נקודות למחשבה. ולא צריך להרחיק עד שושן הבירה.
ביום שני השבוע, היה "יום השיר"! כמו שיש יום האם ויום המשפחה יש גם "יום השיר". מספר קוראי הספרים הולך ופוחת, על אחת כמה וכמה קוראי השירה וזו החמצה גדולה לאלו שאינם קוראים שירה. השיר הוא תמצית התמצית של ביטוי לתופעות החיים. אותנו לימדו מילדות מהו ערכו של הז'אנר הזה אז למה שאחמיץ הזדמנות להביא לכם שיר מוכר, שירה של רעיה: "הכן חייך לאביב"
"שבוע טוב"!
שבועטוב 