"זיכרון זה לא רק נוסטלגיה – זיכרון זה גם פרספקטיבה"
9.4.22 ח' ניסן תשפ"ב מוקדש ל – 4 באפריל.
4.4.48 , 74 שנים למערכה על משמר העמק. שמעתם הרבה על המערכה ומהלכיה. אבל לא שמעתם על תיאור הקרבות מהצד של צבא קאוקג'י. כך פורסם, אז, בעיתונות הערבית:
ביום ב' כבש קאוקג'י את משמר העמק והרג את כל תושביה ומגיניה.
ביום ג' הרס את הביצורים של הנקודה ופגע בתושבים רבים.
ביום ה' משמר העמק נכנעה לקאוקג'י והסכימה לאכסן חיל מצב של צבאו.
ביום ו' משמר העמק דחתה את האולטימטום של קאוקג'י וצבא השחרור שם עליה מצור.
המשוריינים שלנו חדרו לתוך המושבה. חיל הרגלים התקרב עד למרחק קצר. הצבא הבריטי עזר לפנות את עיי המפולת. 80 יהודים נהרגו ו – 120 נפצעו. בהודעה אישית שלו לעיתונות אמר: "אין בכווני להרוג תושבים שלווים או להחריב את רכושם – אם רק ירצו לחיות בשלום, יעזבו את השאיפות הציוניות ואת פשעי "ההגנה" , אני מבטיח חסות, יחס טוב ואספקת מזונות. "איני רוצה להשמידם אלא רק להוציא מראשם את ה"שגעונות הציוניים".
כך נראו הדברים מהצד הערבי ומה היה באמת במערכה אנו חוזרים ומספרים מדי שנה בשנה.
שנה לאחר הקרבות כתב משה שמיר ב"על המשמר": מהי משמר העמק? גני התפוחים שמתחת לכביש? רפת הגידול לעבר רובייה? המוסד, הבניין הזה הגאה, החולש על סביבותיו וקוויו הישרים, בשטחיו המבהיקים? הילדים במגרש הספורט? הדשא, האזדרכת הפורחת? החברים? הנוער? היער המשחיר, המוריק, המווריד, המזהיב – שטחי מרעה הבעל בדרך להר הגעש או שדות הדגן למטה – על גדות הקישון? ומסיים ב: הם השכנים יודעים שאת משמר העמק אין לנצח, היכרות של למעלה מעשרים שנה הספיקה לכך – אבל הנה עלתה האש – היימצא ביניהם מי שיעזור לנו לכבותה – למען השלום, למען השדות, למען הכפרים, למענם, למען העדרים והמרעה, למען ערבי הקיץ, למען העננים באופק, למען יופיה של המוחרקה, למען שבת בהירה בחורף, למען משמר העמק.
בספר "ימי ראשית" כתבתי: הצלקות נצרבו בכל מי שהיה שותף באותם ימי קרבות. המערכה על משמר העמק שהייתה חלק מהמאבק של המדינה שבדרך, וההפצצה לאחריה, הותירו כאב חד, ולצדו סיפוק וגאווה על עמידתנו, על הישגינו. עמל כפינו היה למגש הכסף להגשמת החלום הציוני. ביום ה' באייר תש"ח הוכרז על הקמת מדינה יהודית בארץ ישראל, היא מדינת ישראל!
"שבוע טוב"!
שבועטוב 