"זיכרון זה לא רק נוסטלגיה – זיכרון זה גם פרספקטיבה"
23.4.22 כ"ב ניסן תשפ"ב
עברנו בחיינו הרבה מאוד סדרים. בקיבוץ, בהובלת אבא ובהובלתי, ולא נשכח את הסדרים בבית השגריר בצ'ילה ואת 'הסדרים- השניים' למחרת בפדרציה הציונית ובתנועה בסנטיאגו. וכמובן, את הסדרים המשפחתיים שלנו. אך מעולם לא חוויתי שני סדרים (הארוך ביותר והקצר ביותר) בערב אחד, כמו שחוויתי בצבא, בפסח בתשי"ב (1952). אותו חגגתי כחייל בסדיר בקסטינה. כיון שנשארנו בבסיס למטרת שמירות, לפני הכניסה לחדר האוכל החגיגי אסף אותנו המפקד- תורן ואמר בערך כך: אתם נכנסים לסדר אבל אתם יוצאים לשמירה בשעות שנקבעו לכם, ומה עם הסדר כהלכתו? שאל מישהו והוא ענה: לליל הסדר יש ארבע מצוות עיקריות: 1. סיפור יציאת מצריים. 2. אכילת מצה. 3. אכילת מרור ו-4. שתיית ארבע כוסות יין או מיץ ענבים. כדי שלא תרגישו לא נוח שאתם יוצאים באמצע הטקס נעשה את הטקס כבר עכשיו ב-4 דקות. מלמל משהו ואמר "זהו, קראנו פרקים מההגדה, נברך בדקה על אכילת מצה ומרור ותשתו ברצף 4 כוסיות מיץ ענבים". והוסיף: "עשינו סדר פסח כהלכתו ואתם יכולים לצאת לשמירה. זה היה ה"סדר" הקצר ביותר בחיי. ואז נכנסתי לחדר האוכל החגיגי ורב הפיקוד הקריא ושר בעצמו במשך שעתיים אולי שלוש, את ההגדה המסורתית, וכמובן הוסיף "הרהורים" משלו. זה היה אחד הסדרים הארוכים בחיי. וכך היו לי שני סדרים באותו לילה ולאחריהם יצאתי לשמירה.
לפני כמה ימים אמר לי אדם יקר: "אחרי שהתפנית מסיפורי משמר העמק אולי תיקח לך משימה לעדכן את ההגדה של הקיבוץ הארצי?" הרי לאורך הדורות הכניסו והוציאו קטעים בהגדה? חייכתי ואמרתי לו מה שרעיה אומרת על הרעיון: "קראו את פרקי אבותיכם והוסיפו גם קצת משלכם". ואני מספר זאת כשהדגש הוא על המילים "אבותיכם" ועל "משלכם" כי יש דברים של אבותינו שאין לעדכן אפילו שיש לנו דברים יפים, נבונים וחדשניים באותו עניין. זכות אבות? לא, זה רצף דורות, זו מהותו של עם, ולכן תוסיפו משלכם לאותו רצף דורות.
מי מחליט אצלנו איזה מבנים מורידים ואיזה לא? לפני כמה שבועות כתבתי על הורדת "עמדת השער", ועל "רעיון העוועים" להוריד את הסליק היחיד שנשאר יחד עם המכבסה ששמשה לו כיסוי, והזמנתי את חברי המזכירות לסיור במקום. והנה… השבוע הרסו בהינף את בית התינוקות שנבנה בדיוק לפני 70 שנה וכבר שופץ פעמיים. לציבור פירסמו ברבים שעושים שיפוץ! למבנה אבל בפועל עשו מה שנקרא בעברית 'פינוי – בינוי'. אולי בכוונה טובה שלא "נבזבז" חמש שיחות קיבוץ בויכוח אם ל'הוריד' את המבנה, או לשמר אותו. וחבל לתת לחברים שהמבנים הישנים הם סימני דרך בחייהם להביע את דעתם. כשנכנסתי בגיל 12 לעבוד ברפת ופרה (לידה) הפכה לי את הדלי והחלב נשפך, כמעט פרצתי בבכי, יוחנן לוסטיג הרגיע אותי ולימד אותי ש"על חלב שנשפך לא בוכים". כמה 'חלב- מבנים' צריך עוד להישפך?
אולי כדאי להמתין עוד 10 שנים ואז, סביר להניח שלא יכאב לאף אחד. ובכל זאת, מי מחליט?
אני מציין באיחור את יום הולדתה של ליאן ומדי שנה זוכר ומתגעגע לילדה הקטנה הנמסה וממיסה כל לב. פרט לגילוי הלב האישי שלי, אנחנו מאחלים לך ביום הולדתך, שהוא גם תחילת דרכך החדשה בעיר הגדולה: הצלחה, שמחה, אהבה ואושר (וקצת עושר) ושאף פעם לא תשכחי מניין באת! אוהבים ומחבקים אותך ואת הוריך. הסבים שלך וכל המשפחה.
ואם לשלב שמחות אציין את יום הולדתו של שני!, ילד תפארת שכל רואיו יהללוהו. ילד מתוק נטול תלתלים, שאוטוטו עולה לכתה א' ואוצרות מילות החן שלמד בגן, תשתכללנה וחדשות ודאי תבואנה ישירות מבית הספר. אוהבים אותך מאוד ומאחלים לך הרבה אושר ושמחה עם הוריך קרן ושיר ועם אחיך גלי ורומי ועם משפחתך, חבריך וחבריך במשחק הכדורגל!
מאחלים: הסבים שלך וכל המשפחה ה'מציקה' לך.
"שבוע טוב"!
שבועטוב 