"זיכרון זה לא רק נוסטלגיה – זיכרון זה גם פרספקטיבה"
18.6.22 י"ט סיון תשפ"ב
אין כמו פרשת השבוע "בהעלותך" להבהיר את "מצוקת המזון" שלנו, המביאה אותנו לרצף של דיונים, ויכוחים, תלונות וגילויי התמרמרות בנושא המזון. בפרשה הזו באים לביטוי הלא מרוצים, ש'השיעמום' הקיבוצי שלהם, כבר אינו יודע שבעה, שמחזיר אותנו 3000 שנה לאחור, להתמרמרות העם, שנה אחרי היציאה ממצריים בעת המסע במדבר, ככתוב: " מי יאכילנו בשר?" ו"… זכרנו את הדגה אשר נאכל במצריים חינם. זכרנו את הקישואים ואת האבטיחים, ואת החציר ואת הבצלים ואת השומים, (נזכור את מה שיש לנו – ע.) ועתה נפשנו יבשה!" (סוף ציטוט מ'במדבר' י"א). אנחנו כמו בני ישראל במדבר, מודאגים מדי מ"הצרכים המיידיים" והאישיים מאוד ומתעלמים למשמעות ההיסטורית של הרגע הזה, שיש לו השלכות על העתיד מבלי להתייחס אליו. עלינו להכיר בטוב שהתקופה שלנו מאפשרת לנו ולא לאפשר לרגעים הקטנים של מרירות ו"חדשנות" לשבש את המסע הגדול שלנו לעתיד טוב יותר. בכך, אני חושב שהבעתי את דעתי על חשיבות וערכיות הדיונים שגוררים אותנו אליהם. אני, למשל, הייתי מכוון את המאמץ לדיון איך 40% מהמצביעים הצביעו נגד 'שמירה עצמית', לחינוך לחיי קיבוץ, לעקרונותיו.
שתי תערוכות של ציירים מוכרים לנו, מרשימות ביותר מתקיימות בזמן האחרון בקיבוצנו. תערוכת עבודותיו של עמי ואלאך בגלריה וזו, הצנועה בהרבה של דרור לילו בעמדה ב"שומריה". אינני מומחה כדי לנתח אמנות, אך מה שהביא אותי להתייחס אליהן היא לא ה"אמנות", אלא שיחת טלפון מחבר, שאמר לי בערך כך: "הדור שלנו נכשל בחינוך ילדינו, בניגוד לדור הורינו. לא ידענו ליצור אצלו את הסקרנות! סקרנות "שאינה תלויה בדבר", סקרנות בתחומים רבים ושונים". הוא נתן לי שתי דוגמאות אחת היא המוזיקה – הקלאסית, שהיא הבסיס לכל סוגי המוזיקה. וסיפר, שילדיו באים לבקרו וברקע מתנגנת מוזיקה קלאסית שהוא כל כך אוהב להאזין לה, ללא מילה הם סוגרים את הרדיו ומעירים משהו שלילי לגביה. הם יכולים לנסוע למרחקים לשמוע זמר אבל לא מוכנים ופתוחים להאזין לקונצרט. והדוגמה השנייה היא: אמנות הציור והפיסול, הם לא הולכים גם לא עם ילדיהם לראות תערוכות אמנות, אין להם ספרי אמנות בבית וכשאני מעיר להם הם עונים לי "בשביל מה? מה זה ייתן לי? לפעמים אני חושב שהם לא מבינים על איזו חוויות הם מוותרים. אני נזכר בחיבה במורינו למוזיקה וציור, לספורט, לספרות והיסטוריה ולתנ"ך, שהטמיעו בנו את הסקרנות להתעניין, להכיר, להעמיק בעוד ועוד תחומים קיימים. גידלנו דור שרובם ככולם אקדמאים, אמר, אבל אינם 'משכילים' בעלי תרבות רב תחומית רחבה. דור חומרני, נטול "רוח". אני נזכר בימים שעוד היינו קיבוץ שיתופי והכל היה חינם, בני הדור, שאנחנו חינכנו לא היו באים, לא לקונצרטים, לא להופעות או הרצאות בערבי שבת "כי זה לא היה 'נחוץ' להם". היום אני (הוא) שואל איך פספסנו, איך לא שמנו מספיק לב, (והורינו כן), לעורר את הסקרנות לספוג מעבר למקצוע אותו לומדים. וסיים את שיחתנו שהוא לא רוצה לעשות הכללות אבל שבגדול "אני צודק". ואני חושב שהוא צודק בדבריו על כישלון בחינוך ילדינו לסקרנות מרחיבת עולם, אולי הוא מגזים קצת בתיאוריו. אך יש בהם ביטוי להחמצה וכאב אמיתי. בעניין הסקרנות, פתחתי בשתי התערוכות המרשימות, אל תחמיצו לכו לראותן!
בכל אחד מנכדנו, אנו גאים. מעולם לא חשבתי שנכד שלנו יבריק במתמטיקה! וזו עבורי גאווה מיוחדת. מתמטיקה היום זו אבן פינה לכל מה שעושים ותעשה בחיים, לכן תמשיך בכיוון בכל הכוח! אל תצטנע! לצאת שלישי מתוך 1700 משתתפי התחרות, זה אדיר!!! אוהבים וגאים מאוד, הסבים שלך.
ולסיום משהו מדהים, לכבוד החתונה של רעותי ויהב, פרחה לה בגינתנו בראשית חודש יוני רקפת אדומה! "שבוע טוב"!
שבועטוב 