"זיכרון זה לא רק נוסטלגיה – זיכרון זה גם פרספקטיבה"
11.7.22 י"ב תמוז תשפ"ב
על "המערכה". זו הייתה הפקה אדירה וכבר נאמרו על המופע כל המחמאות והשבחים ואני שותף להם. אל אף היותי לא אובייקטיבי כשכל כך הרבה בני משפחתנו שותפים. ראש וראשון הדר, המפיק הראשי שמאחורי הקלעים מניע את הכל, דרך השחקנים לירן ושיר (גילוי נאות: כשראיתי את לירן מתגלגל עם עגלת האוכל בתחילת המחזה, ראיתי לנגד עיני את אבא שלי, ממש אחד לאחד (הקרחת, המשקפיים, מאור הפנים) ועד שהם, ואורי וניר על הבמה וסיון ומיה מאחורי הקלעים. באמת לילה גדול עבר עלינו, שהזכיר לי את הרוח הגדולה ששרתה בקיבוץ בעת הצגת "טיל אוילנשפיגל" ב- 1955 בניצוחה של מיתה. כבר כתבתי ש"אינני מצפה שהכתוב במחזה יהיה כפי שהיה במציאות, החשוב הוא ש"רוח הדברים" תבוא לביטוי". ואוסיף: בזמן ימי המלחמה החברים התנהלו תוך עצב וצער נורא. כבר בהפגזה הראשונה, במטח הראשון, נהרגו ארבעה חברים ובהמשך עוד אחד, הלוויות נערכו בלילות באבטחת הפלמ"ח. בקרבות על כיבוש הכפרים שכתרו אותנו, נהרגו עוד 19 אנשים ש'נחלצו לעזרתנו' שבמותם הפכו חלק מאתנו. כל התקופה הזאת, לנו לילדים, הייתה מלווה בפחדים, והמוות האפשרי נוכח באווירה ששרתה בקיבוץ. לכל זאת לא נמצא מקום בהצגה ואני רוצה להוסיף: הקיבוץ נהרס ולאורך כל המערכה שרר עצב גדול שחיבר וליכד בין החברים. אבא סיפר לי: "עשרה ימים לא נשמע צחוק בחצר ואפילו לא נראה חיוך, וזו אחת הסיבות שהתעקשתי על עריכת סדר פסח". לטפל, בימתית, באבדות בנפש ורכוש זו התמודדות לא פשוטה, אך אלה היו דברים מאוד משמעותיים. כאחד שחי כאן בתקופה זו, זה חסר לי. כמובן, שעצמת החוויה שחווינו לא תישכח ושוב אומר: "תודה גדולה על מה שנתתם"! עד כאן השלמת תמונת ״המערכה״. אני מצרף את מה שהדר כתב למשתתפים אחרי שהכל הסתיים:
ציפ : מה ? זהו ? זה נגמר ? אז זהו? זה נגמר? ככה פשוט קמנו והלכנו אחרי הרמת הכוסית האינטימית של השחקנים וההפקה, עם הרפליקות והמיזנסצינות שהם רק שלנו במשפחה הלא קטנה שיצרנו בשלושה חודשים האחרונים, היו צחוקים נאומי השראה ודיבורים רציניים.
ואני עולה למגדל ומתבונן מלמעלה והבטן מתחילה להתהפך.. מצד אחד שזה לא ייגמר לעולם ומצד שני הניסיון מזכיר לי שאלו חייו של מפיק, רכבת הרים רגשית ארוכה שלא נגמרת אף פעם והגדולה זה כבר לחפש את הדבר הבא כדי שהצלילה לריקנות תהיה כמה שיותר קצרה..
חיליק : איזה שקט, אני לא זוכר הרבה זמן כזה שקט. וואו איזה שקט היה היום, שני טלפונים שלא קשורים בכלל להפקה, אחד שהגיע שליח של הסודה ושני שהזכיר לי שצריך להסיע את הנערה לאימון. אין טלפון ארוך ארוך ארוך בנוגע לתיאום חזרות. אין טלפון מגורמי ההפקה השונים שרוצים היום חזרת תנועה או שירה ומאיפה לעזאזל משיגים טול שיסתיר את התזמורת. אין טלפון בנוגע לתפאורה ואם צריך להזיז את הכל שני מטר ימינה אז רק תגיד… שומע גנייק אל תשאל הבאתי טנק… אין טלפון לגבי עיצוב התאורה והסאונד והודר, את הנשמה אני אתן בשבילך. אין טלפון מהמחזאי שאולי בכל זאת נוסיף משפט או נוריד פזמון כי זה לא הגיוני. אין טלפון מהבימאי שלא מבין איך זה יכול להיות שמישהו לא מגיע לחזרות שבוע לפני הצגה כי יש לו תורנות בשער..
שקט, אני לא זוכר הרבה זמן כזה שקט. שרקה : זה היה הרבה יותר קשה משחשבתי. אוהו כמה שזה היה קשה התהליך הזה שהחל מזמן מזמן לפני שנה וחצי בפגישה בבית קפה בצפון תל אביב ועד להצגה השלישית שלשום. האם זה היה שווה הכל? בהחלט כן! את המשברים ההפקתיים שלעיתים יצאו החוצה טיפה יותר מדי, את גל הפרישות והזעקה לעזרה שחסרים לי שני ערבים ותוך שעה כבר היו שניים, את שיחות העידוד האינסופיות עם כולם מהסבא ועד לנער ועם כל גורמי ההפקה השונים. זה לא ייאמן כמה עברנו ביחד, מערב החשיפה בזנדלי דרך חזרות קריאה של תמונות ספציפיות בלבד ולימוד השירים באולפן ועד לערב הקסום ההוא במועדון לחבר שעשינו קריאה של הכל כולל שירים ואז ידעתי שיש לנו את זה! ומשם כל סופש שלם חזרות מעייפות באולם ואני מרגיש שאתם רוצים להרוג אותי..
ומגיע לשבועיים האחרונים והלחץ מתחיל לעלות אצל כולנו ובדרך משברון אישי קצר שעובר מהר מהצפוי בזכות החבורה מצומצמת שלי שמודיעה לי שאין מצב והשתגעת? וכמאמר הקלישאה כל משברון הוא הזדמנות גדולה ואני מתנפל על השבועיים האחרונים בכל הכח ולא מוריד את הרגל מהגז עד שהמשאית מחליטה שגם לה נגמרו הברקסים ואז רגע עוצר נושם. מבין שכל מה שחלמנו אז קורם עור וגידים ונהיה המפלצת ההפקתית שעומדת מולנו. וזהו, שלושה ימים אחרונים, נשאר רק ללחוץ PLAY וירטואלי בראש והקיואים רצים קדימה וזאת שעומדת לידי על הגבעה בודקת שאני נושם סדיר ואני לוחש על אוטומט : אוברטורה, פלייבק מצילה, תוציאי נק 3, פתח את 9, קיו תאורה 45 על המגדל, וככה הלאה עד ההשתחוויה, בלאק! גידי : לחמתם בגבורה רבה, באמת!
אוהב אתכם לנצח יא טאלנטים: אריק הותיק, גדעון, מיקי, טרוצקי, פישביין, הנער,גרשון,ציפ,יוסק,שרקה,רגינה,אהרונצ'יק,יונה,מנוחה,חנה,חווה,האלחוטן,חיליק,האחות, קאוקג'י, חליל, יונס, טארק, גידי, לוי, שאולי, יודקה, מיכל, תמר, דלית, יעל ואריק המוסדניק – ולכל צוות ההפקה שלי- ניצחנו!!
ואני הגבתי: …"מאוד יפה ומרגש. אהבתי את הז'אנר שבחרת ומצאתי שהוא מתאים מאוד. חשבתי, שאתה צריך לכתוב! מרשימות על.. ועד לסיפורים. אל תחכה, כמוני , לגיל 70 כדי להתחיל. יש לך את זה וזה גם ילמד אותך להתיחס לביקורת ולתגובות שליליות בשוויון נפש. 'אומרים שאין אדם מתקנא בבנו ובתלמידו' אבל לא כתוב דבר על גאוה. אני כל כך גאה בך!
וברכות לגלי ליום הולדתו ה- 12. ברכות לגלי עם סיום לימודיו ב"פלגים" ברכות לגלי על הצטיינותו במתמטיקה, ברכות לגלי על חלקו בהצלחת קבוצת הכדורגל ואיחולים לגלי עם יציאתו ללמודים ב"מגידו", שם תמצא בספרייה את רעיה ברגעיך הקשים ואיחולי הצלחה בעלותך לשומריה, שם תמצא את ניני גם בעת 'מצב רוח' וכעס, שתהיה לך קליטה קלה, נעימה וטובה. האיחולים הכי חשובים הם לך ולמשפחתך, להוריך ש'הביאוך עד הלום' ולאחותך ולאחיך הצעירים, שתהא השמחה שורה במעונכם, רק טוב , אושר ואהבה. ואנחנו הסבים שלך תמיד נלווה אותך, לפחות בלב.
"שבוע טוב"!
שבועטוב 