"זיכרון זה לא רק נוסטלגיה – זיכרון זה גם פרספקטיבה"
18.7.22 י"ט תמוז תשפ"ב
על פרשת השבוע "חוקת" כתבתי כבר מספר פעמים. הפעם רק אסכם בראשי פרקים את הפרשה המעניינת הזו ובמה היא עוסקת. הפרשה מתחילה ב:
1. מצוות הפרה האדומה. הפרשה עוסקת בענייני טומאה וטהרה וגורסת שאבי אבות הטומאה הוא המת ואבי אבות הטהרה היא הפרה האדומה. צריך לקחת פרה אדומה שאין בה מום, לשרוף אותה ואפרה מטהר הכל. זו מצווה שאיש אינו יודע למה נכתבה ומה הסיבה לכך. אולי השפעה של אמונות בפולחנים עתיקים. קראתי פרשנים שונים האומרים שהמסר הוא שיש סוד ועומק בעולם ובעיקר יש לקיים גם את מה שלא מבינים עד הסוף.
2. הפרשה מתארת את מות מרים הנביאה ואהרון הכוהן שני מנהיגים אהובים על כל העם. ולמה האבל על אהרון היה ארוך בזמן ומשמעותי כל כך? כיון שאהרון, כך נאמר עליו, היה "אוהב שלום ורודף שלום" ז.א. לא רק אוהב שלום אלא גם רודף שלום באופן פעיל.
3. גם האח השלישי משה, המנהיג הגדול, מתחיל 'לעזוב' את העם כשהוא מתבשר שלא יוכל להיכנס לארץ ישראל והעם ימשיך בלעדיו, שמשמעותו הוא שסיפור עם ישראל גדול יותר אפילו מהמנהיג הכי גדול שלנו.
4. "שירת הבאר" ("עלי באר ענו לה / באר חפרוה שרים / כרוה נדיבי עם / ממדבר מתנה"). היא שירה של אמונה, שמחה ותקווה, מעין ציווי שעל העם להמשיך בחייו גם שדור המנהיגים הולך לעולמו.
קצת פוליטיקה. בשבת קראתי ב"הארץ" מאמר המתאר את הנעשה בהנהגת מרצ. אנחנו גדלנו להיות מעורבים בפוליטיקה. וזה כנראה לא יחלוף. כקיבוץ איננו נתבעים היום אפילו לנסות להשפיע בציבור הישראלי ולהיות מעורבים במערכת הבחירות, (כולל אותי אישית) מכיוון שאני מכיר ומוקיר את פעילותה של מיכל שמאי במרצ הצעתי לה שתצא לארבעה חודשים, עד הבחירות להיות הגננת/עו"סית של מרצ ולהסדיר את היחסים הרעים בתוך הנהגתה, כי מרצ היא מפלגה שחשוב שתתקיים בכנסת. זו צריכה להיות תרומתנו לרעיון, שגם לו אנו מחוייבים בהשקפת עולמנו. ומה יהיה כאן בלי המזכירה תקופה קצרה זו? כבר היינו תקופות ארוכות יותר עם מזכיר אחד ונשארנו על תילנו.
וגילוי נאות: אינני נמנה על חברי מרצ או אוהדיה.
ללירן ביום הולדתו ברכות חמות. לפעמים אני מתבונן בך ואני רואה בדמותך את אבא (הקרחת המשקפיים ומאור הפנים – מוכר לכם), לפעמים אני מביט בך ואני נזכר בילד החמוד שלי, שאני מלווה אותו להשכבה ל'גן דשה' והוא לא רוצה להיפרד ממני ואני נאלץ לעזוב אותו והולך לרפת לחליבת לילה, ובכיו מלווה אותי. המון תמונות זכורות לי ממך, שהקשה מכולן הייתה הטלפון מאוסטרליה על הפציעה. והיום, כשאתה בא אלינו לדבר על הא ועל דא ('מצוות כיבוד אם ואב'?) אני מקשיב לך, אפילו שאיני מסכים עם מה שאתה אומר, בא לי לקום ולחבק אותך וביום הולדתך על אחת כמה וכמה. אני מאושר להגיד לך "יש לך הכל: אשה נאה, דירה נאה, ילדים נאים ונהדרים ויש לך הורים מאושרים ובריאים! (כלשון הברכה ההודית), עבודה שאתה אוהב וחברים שאוהבים אותך"!, מה צריך יותר? מאחלים לך, באהבת אם ואב שאין גדולה ממנה, רק אושר, בריאות ושמחה, עם חיבוק גדול!
ולאן, נכדתנו האהובה והמיוחדת! בכל כך הרבה כישרונות ניחנת: בנגינה, בשירה, בציור ובכתיבה!. מאחלים לך שתמצאי את הדרך לשלב ביניהם ולא להניח אף אחד מהם. לפעמים יש לי הרגשה שאנחנו רחוקים ממך כסבים והאיחול הגדול שלנו לך ביום הולדתך שנתקרב, כי אנחנו אוהבים אותך, דואגים לך ורוצים שמנת חלקך תהיה רק אושר ושמחה לך ולמשפחתך, אהבה, כיבוד הורים ואחים/ות, שלווה, הרבה יצירה ונחת, הרבה נחת.
"שבוע טוב"!
שבועטוב 