"זיכרון זה לא רק נוסטלגיה – זיכרון זה גם פרספקטיבה"
23.7.22 כ"ד תמוז תשפ"ב
יש מושגים שאפילו אנשים שאינם דתיים כמונו צריכים להכיר ואחד מהם הוא: "ימי בין המצרים" שחלים בין י"ז תמוז, זה היום בו צבאות המצביא טיטוס הבקיעו את חומות ירושלים בימי בית שני, (ונקרא צום י"ז בתמוז), ועד ט' באב עת הוחרב בית המקדש אחרי קרבות שנמשכו שלושה שבועות. שלושת השבועות האלה הנקראים "ימי בין המצרים" או "שלושת השבועות" בהם נוהגים יהודים, מנהגי אבלות. "הספר האדום", רומן רעיוני, המספר על חייהם של שלושה אידיאולוגים, מ"אבות" המדינה, יצחק טבנקין, מאיר יערי ומשה סנה, (שלושתם "סיפורים" מורכבים) שחיו, פעלו והשפיעו כמנהיגים חשובים בדורם. בספר מסופרת פרשייה לא מרכזית וגם לא כל כך חשובה המתארת את צביעותו של יערי הסוציאליסט, שנסע ברכב אמריקאי. וכך היה באמת: בשנות החמישים המוקדמות, ידידי מפ"ם והשומר הצעיר מארה"ב החליטו לשלוח שי – אוהדים למפלגה שתי מכוניות אחת דודג' (אני זוכר) והשנייה קרייזלר. במפלגה ובתנועה התעורר ויכוח גדול אם לקבל את המכוניות או לדחותן, שבסופו סוכם לקבלן!. לא היה ספק שמי שיזכה בהן יהיו יערי וחזן. אבל אז… הנושא הובא לשיחת קיבוץ ובה הושמעה הטענה שחזן צריך לסרב לקבל את הקרייזלר האימפריאליסטי. השיחה הייתה סוערת אך הסתיימה בדבריה הלא נשכחים של אממה תלמי: "מה אתם רוצים מחזן? הוא צבע את האוטו בצבע פועלי!". הקטע הזה לא מסופר בספר. ומספר, לסרט. צפיתי בסרט "תמונת הניצחון", של אבי נשר על פרשת כיבוש קיבוץ 'ניצנים' על ידי המצרים במלחמת העצמאות, ועמידת הלוחמים. כמובן שה"מערכה" שלנו עלתה שוב נגד עיני וגם היא ראויה לעיבוד קולנועי, רק שהסיום שלנו טוב יותר. אני חושב, שראוי לעבד את החומרים שישנם לסרט, לשלב בו קטעים מסרטו של יולק שצולם מיד אחרי המלחמה, חלק מהראיונות שעשו עם המשתתפים בקרבות כמו למשל שייקה גביש, להיפגש עם ה'נותרים' מאז ולדלות סיפורים מזיכרונם, מה היה ומה התרחש אצלם וסביבם, כשהבסיס יהיה המחזמר ה"מערכה".
לספיר ליום הולדתו ברכות ואיחולים לעתידו: תקשיב, תסתקרן, תתעניין, תלמד, תחקור, תמציא, תתלהב, תדמיין, תתרגש, תפרגן, תאמין, תאהב! תשיר, תרקוד, תנגן, תשמח!. שתהיה בן מסור ודואג להוריך ואח טוב לאחותך, שתהיה חבר טוב לחבריך, ונכד טוב לסביך ושתזכור תמיד מניין באת. אתה באמת יחיד ומיוחד! ואנחנו אוהבים אותך!, ומחבקים אותך, חזק!!
"שבוע טוב"!
שבועטוב 