"זיכרון זה לא רק נוסטלגיה – זיכרון זה גם פרספקטיבה"
30.8.22 ב' אב תשפ"ב
מאחד הראיונות שקיימתי לספר 'המונולוגים' שאני עסוק בו, נאמר קטע שהקשבתי לו בעניין רב, שלא יכנס לספר, כי אינו נכלל בנושא הספר וגם נכתב מנקודת ראות של היום ולא כזיכרון ילדות וכך נאמר בו: "כששואלים ילד בן שלוש את מי אתה הכי אוהב הוא משיב: "את אמא". כששואלים ילד בן שמונה את מי אתה הכי אוהב, הוא משיב : "את אמא ואבא". כששואלים נער את מי אתה הכי אוהב, הוא יהיה במבוכה ויגיד: אה, אה, ו"גם את ההורים" וככה ההורים נשארים תמיד על תקן "וגם". כל זה נמשך עד שמגיע 'מצב קשה' משברי בחיים, ולא משנה על איזה רקע ובאיזה עניין, ההורים שוב חוזרים לתמונה וקודם כל: אמא! אליה באים, לה מספרים, אצלה אפשר להישבר, גם לבכות, איתה מתייעצים. לאמא, תמיד, יש את היכולות, שלא תמיד יש לאבא, שלא להישבר ממצבו של בנה, לעטוף אותו לחזק אותו ויותר מכל להבין אותו ולכן גם לומר לו דברים שאף אחד לא מעז ויכולים להיות קשים מנשוא. בחלוף השעות הקשות שוב חוזרים ל… "וגם ההורים" ולמה? כי אמא זה הדבר הכי בטוח בחיים, "כי אמא תמיד יש רק אחת". אתה מודע, מיומך הראשון ועד האחרון שאתה, הבן/בת, משוכנעים שאת/ה הדבר הכי חשוב שיש לה בחיים. שעליך היא מוכנה למסור את נפשה. שמעתי, שתי נשים מדברות ואחת אומרת לשנייה: "מה אני בסך הכל מבקשת ממנו? קצת תשומת לב, חיוך ויחס חם, לא יותר, ואת זה אין לי, אבל אני יודעת שלכשיצטרך אותי, תמיד ימצא אמא דואגת ואוהבת ואז אין טובה ממני! ואני לא מבינה איך ילדי לא עושים חשבון נפש, מדי פעם, בינם לבין עצמם. מאוד התרשמתי והתרגשתי מהכנות והחשיפה וגם האמירה הקשה שבאה לביטוי, מעניין אם גם היום נשמעים דברים דומים.
פרשת השבוע "מטות" נפתחת בנושא הנדרים, השבועות, בהבטחות שאנו מבטיחים. כבר שנים רבות, בשבוע של קריאת פרשה זו, עוסקים במה שמכונה "תרבות הדיבור והשיח", במה ואיך שאנו מתבטאים. בייחוד בימים אלה כשאנו הולכים למערכת בחירות נוספת, נראה ששיאים של 'טינופת' נשברים ויישברו. נזכרתי בנביא ירמיהו שלמדנו עליו השנה בחוג של איילון, שירמיהו תיאר חברה שקרסה ואיבדה את עצמאותה ונפלה בידי כובש, ומדובר בחורבן בית ראשון. וכך אמר: "כי איש מרעהו השמרו, ועל כל אח אל תבטחו, כי כל אח עקוב יעקוב, וכל רע רכיל יהלוך. ואיש ברעהו יהתלו, ואמת לא ידברו, לימדו לשונם דבר שקר". כמעט תיאור מדויק מהנעשה היום ברשתות החברתיות ובשיח החברתי והפוליטי. היכולת להתווכח ולשוחח זה עם זה, הם יסוד קיומנו.
"שבוע טוב"!
שבועטוב 