"זיכרון זה לא רק נוסטלגיה – זיכרון זה גם פרספקטיבה"
17.9.22 כ"א אלול תשפ"ב
בערב ראש השנה תשפ"ב פתחנו בחגיגיות את שנת המאה שלנו בערב הכי שמח שאני זוכר, בחשיפת הלוגו "100" על הסילו. במהלך השנה התקיימו הרבה אירועים ואציין כמה: בחירת הלוגו, שילוט הכניסה לקיבוץ, כנס בוגרי המוסד, מופע "המערכה", תערוכה "בשבילי הקיבוץ", ערב לגיל השלישי, ילדודס, 100 נשים, חנוכת המוזיאון, יריד האוכל וחנוכת 'האוטואוכל'. וגם אני תרמתי את חלקי ביצירת הספר "ימי ראשית" ועוד אירועים שאולי שכחתי. יש לציין שכמות האירועים וכמות החברים שהשתתפו בהם בהחלט מעידים שיש בינינו הרבה מאוד משותף חיובי. הרבה ביטוי ליחידים ולרבים, והייתה שמחה! אם הייתי נשאל לדעתי מה היה האירוע המרכזי של שנת ה- 100, הייתי אומר, העיסוק ב"הפרטת המזון", עיסוק שהפך לטרחני וטרדני שגרם/גורם ליצירת אווירה לא טובה, להקצנה, לוויכוחים שוליים אין סופיים שמגלים סימנים של התפוררות האחדות בינינו (למשל: ההצעה לבטל את הרוב המיוחס הנזקק לשינוי בנושאי אורחות חיים). לא הבנתי את נחישות הנהלת הקיבוץ ועקשנותה לבצע 'ויהי מה' ובזריזות, את רעיון הפרטת המזון. אני מודה שלי זה פגם רבות בשנה שהייתה צריכה להיות חגיגית, שאחרי כל אירוע, שאמור היה לגרום להתרוממות רוח ובניית השותפות והאחדות שלאחר שנות הקורונה, מהרנו לחזור לדיוני 'ההפרטה' האין סופיים ועל מה? חבל!
"אנחנו שייכים לדור שנשא עיניו הרחק לירח", אמרתי לחבר, שגרר אותי לשיחה על 'פער הדורות'. "הדורות הצעירים מביטים למרחק של 30-40 ס"מ. מביטים במסכים. הסלולרי, הטבלט האינסטגרם ובני ביתם, והרובוטים שכבר בפתח הנקראים במשותף: הטכנולוגיה!. יש השלכות רבות לטווח הראיה הקצר הזה. לא שבאמצעות הטכנולוגיה אי אפשר לראות את הירח, רואים אותו אפילו הרבה יותר טוב אבל אין בהם, בדורות האלה את המשמעות של אווירת הצפייה בירח מלא תלוי במרומים, את טיולי הלילה השלווים לאור הלבנה, שגורם לכך שתאזין ותאהב מוזיקה קלאסית, את הרצון לקרוא ספרות בהשראת קסם הירח. את השירים ששרים בהשפעת האווירה שהוא נוסך עליך, שירים שנכתבים מהלב. ההבטה הזו בירח יצרה את כתיבת מכתבי האהבה הארוכים הנוגעים ללב, הסיפורים המלאים בתיאורי נוף ונפש האדם, את הסבלנות להקשיב לטבע ולאנשים, את ההעמקה בהבנה בהרבה תחומים. דור המסכים, משכיל יותר מקודמו, מדורנו. הוא ספציפי ומקצועי הרבה יותר גם מתוך הצפייה במכשירים המופלאים, הקרובים ונגישים כל כך. בהכרח נוצרת שפה, שפת קיצור דרך, שפת קליפים, שפה בה אתה חושב באופן שונה. הכל מהר, אין זמן להתעכב, הרומנטיקה מתקצרת, החשיבה מתייעלת, ההתנהלות מכוונת הספקים, והאדם מתרגל לעולם הקיצורים, הדגשים משתנים, גם הנפש והרוח מתאימות את עצמן לזמנים. עולם שונה". היה רגע שקט וחברי אמר: "לא חשבתי בכיוון הזה ואני לא יודע אם האבחנה התיאורית שלך בעניין 'פער הדורות' נכונה, אבל היא מאוד יפה ומזכירה לי את התנהלות העולם הקטן אליו נולדתי מול התנהלות העולם היום."
וברכה: ג'ני חביבה שלנו! מברכים אותך בכל לבנו ליום הולדתך! מברכים את תימור וילדיכם הנהדרים, האם כולנו יודעים איזה אושר שיש לנו אותך? קבלי מרחוק חיבוקים מאתנו, אוהבים אותך מאוד, מאוד!
"שבועטוב"!
שבועטוב 