"זיכרון זה לא רק נוסטלגיה – זיכרון זה גם פרספקטיבה"
3.12.22 ט' כסלו תשפ"ג
בפרשת השבוע "תולדות" יש הרבה נושאים מעניינים. אתייחס לשניים הקרובים יותר אלינו. 1. הפוליטי. המאבק בין יצחק ובין הרועים הפלשתינאים נמשך לאורכה של הפרשה. יצחק חופר בארות והפלשתינאים הורסים אותן בבחינת לא יהיו מים. 'גם לנו אבל גם לכם'. הם לא רוצים לפתח את הארץ כמו יצחק. שנאתם ליצחק גורמת להם לפגוע גם בעצמם. ליצחק הייתה גישה הפוכה הוא רצה בפיתוחה של הארץ לכל מי שגר בה ולכן המשיך לחפור בארות שיהיו מים חיים לכולם. 2. סוציולוגי. יצחק, כדור שני, האם אמור להמשיך את דרכו של אביו? אברהם. שמרד וחידש הכל (זוכרים מונותיאיזם?) אז איך ממשיכים בדרך? האם עליו 'למרוד'? להמציא משהו חדש? בפועל יצחק פעל כמו אביו, חי באותם המקומות כמוהו, מתעמת עם אותו אבימלך, חופר את אותן בארות ומכנה אותן באותם שמות. על פי 'הקבלה' יצחק מזוהה עם מידת הגבורה. לנהוג באיפוק זו גבורה. המאמץ לא לשנות הכל מחדש אלא ללכת במסלול שנוצר ולפסוע ב'עקבות הנעליים' הגדולות של אביו. אם לא היה מצליח במשימה הקשה הזו, המהפכה של אברהם לא הייתה נמשכת. מוכר, לא? מאוד מסעיר להתחיל והרבה פחות מסעיר להמשיך.
השבוע, ב- כ"ט בנובמבר צוינו 75 שנים להצבעה באו"ם על חלוקתה של ארץ ישראל המנדטורית לשתי מדינות: יהודית וערבית. ההחלטה עצמה שהתקבלה כש- 33 מדינות הצביעו בעד, 13 נגד ו- 10 נמנעו, היא שהביאה, חצי שנה מאוחר יותר, להכרזה על הקמת מדינת ישראל בה' באייר תש"ח, 15 במאי 1948. ממשלת בריטניה פנתה לאו"ם לדון בשאלת עתידה של ארץ ישראל. העצרת מינתה ועדה בת 11 חברים ממדינות ניאוטרליות שבאו לארץ, נפגשו עם ההנהגה היהודית בעוד נציגי הערבים החרימו את דיוניה. בתום המשימה המליצו חברי הועדה: על סיום המנדט הבריטי בארץ ישראל, על חלוקת הארץ לשתי מדינות עצמאיות – יהודית וערבית – המאוחדות באיחוד כלכלי, וירושלים תיוותר תחת משטר בין-לאומי. הציבור היהודי בכל מקום, הקשיב ועקב אחרי ההצבעה בעצרת האו"ם, ליד מכשירי הרדיו הפזורים, כי לא היה אז רדיו בכל בית, ישבו האנשים והקשיבו דרוכים אחרי קולו של נשיא העצרת שקרא בקולו את שמות המדינות זו אחר זו. עם אישור ההחלטה פרצה שמחה אדירה ברחבי המדינה, הרחובות התמלאו חוגגים שרקדו כל הלילה, הונפו דגלים, ובבתי הכנסת הוצאו ספרי תורה וחוללו סביבם. האופוריה שפקדה את 'היישוב' הסתיימה עם בוקר כאשר ערבים החלו בתקיפות יהודים באירועים שונים, שסימנו את תחילתה של מלחמת העצמאות.
ומה היה איתנו, ילדי המוסד הצעירים? באותו לילה, לפתע באו ילדי הקבוצות הבוגרות לקומת המגורים שלנו וקראו לנו לבוא לשמוח ולרקוד בחדר האוכל ובעוד אנו רוקדים וששים, הופיע אבא שלי, שהיה רכז המוסד, השבית את השמחה ופיזר אותנו לקומות המגורים ואמר משהו כמו: "מה אתם שמחים? אנחנו נגד הקמת שתי מדינות, מחר, הרי תתחיל מלחמה!" (לידיעתכם "השומר הצעיר" באותה תקופה התנגד לחלוקה והיה בעד מדינה דו לאומית). שבעים וחמש שנים חלפו ובימים אלה נדמה כאילו אנחנו עומדים באותו מצב וכמו אז, מתלבטים בשאלות דומות על עתיד המדינה (שתי מדינות, מדינה דו לאומית? למשל.) בהשוואה לימים ההם, לדעתי, אנחנו היום חלשים יותר בחוסן החברתי, בלכידות, אך חזקים הרבה יותר מהבחינה הצבאית והכלכלית ההכרחיות לקיומנו.
מפת החלוקה של א"י. הכתום שטח היהודים הצהוב של הערבים והלבן – ירושלים בינלאומית.
"שבועטוב"!
שבועטוב 