"זיכרון זה לא רק נוסטלגיה – זיכרון זה גם פרספקטיבה".
14.1.23 כ"א טבת תשפ"ג
אחד הנושאים הראשונים שלמדנו בכתה ז' (1945) היה על 'תנועת ההשכלה' שקראה לרפורמות תרבותיות ביצירת ספרות היהודית ועיתונות יהודית כתובה בעברית במרכז ומזרח אירופה במאה ה- 19. המורה שלנו, פולי, ניסה ודי הצליח לשכנע אותנו כמה התנועה הזו הייתה חשובה להקמת הציונות בכלל, והציונות החילונית בפרט. ולמה אני כותב על כך? יום אחד התקשרה אלי בת קבוצתי ושאלה אותי אם אני זוכר שירים של יל"ג (יהודה לייב גורדון). אמרתי לה שאני זוכר שניים: את "צדקיהו בבית הפקודות" ואת "קוצו של יוד" ואז סיפרה שקראה שוב את "קוצו של יוד" שמלאו 150 שנה לכתיבתו וששום דבר לא השתנה. אז מי היה יל"ג (1830 – 1892)? הוא היה משורר, סופר ועורך עברי, נחשב לגדול המשוררים של 'תנועת ההשכלה' והתפרסם במלחמתו הנוקבת בממסד הרבני. ולא, לא מדובר בקרוב משפחה במידה שתהיתם. מלחמתו הביאה את הרבנים של אז להלשין עליו בפני משטרת הצאר, שהוא עוסק בפעילות קומוניסטית חתרנית צעד שהביאו למאסר ושליחה לגלות. השיר אותו אצטט הנקרא "קוצו של יוד" נכתב על סיפור אמיתי: סיפור על אשה עגונה שבעלה נטש אותה, ולימים כשהכירה גבר, כדי לבנות את חייה מחדש, ביקשה להשיג גט מבעלה הנוטש. וכשנדמה היה שהכל מסתדר טוב, בא אחד הרבנים וקבע שבשל 'קוצו של יוד' בטופס, אין להכיר בגט! וכך דן את האשה האומללה לחיי פרישות עד יום מותה. ועל כך כתב יל"ג שיר שקרא לו "קוצו של יוד" שמתחיל כך: "אשה עברייה מי ידע חייך? / בחושך באת ובחושך תלכי / … תהרי, תלדי, תיניקי, תגמולי, תאפי, ותבשלי ובלא עת תיבולי…" וכך הלאה והלאה ברוח הימים, שיר ארוך, שנכתב לפני 150 שנה. ואני שואל האם משהו השתנה? האם היום ב- 2023 זו לא המדיניות של הרבנות הראשית ושל ממשלת ישראל הריבונית החדשה?
ולפרשת השבוע "ויחי" הסוגרת את ספר בראשית. "ויקרבו ימי ישראל (יעקב) למות , ויקרא לבנו ליוסף ויאמר לו: "… אל תקברני במצריים. ושכבתי עם אבותי, ונשאתני ממצריים וקברתני בקבורתם" ויאמר (יוסף) אנוכי אעשה כדבריך." וגם הוא ציווה לקוברו בארץ ישראל. את רגעיו האחרונים מקדיש יעקב בטקסט הפיוטי הנקרא "ברכת הבנים", בהרעפת ברכות על בניו שבחלקן גם ביקורת על התנהגות בניו (ראובן, שמעון ולוי, למשל), ברכות משמעותיות, שיבטיחו את המשך קיום השושלת ואת המשך קיום עם ישראל.
ואקנח בברכה לרומי ליום הולדתה העשירי! במה נברכך? שתעשירי את עצמך בכל מה שידך/רגלך נוגעת, שתמיד תרצי עוד ועוד בעולם הלימודים, עולם הספרים, עולם הספורט והכדורגל. עשי את מה שאת אוהבת ואהבי את מה שאת עושה, ואף פעם אל תזניחי את המשפחה , לא הגדולה ולא הקטנה! כי מה שהכי חשוב זו המשפחה! אוהבים אותך, ב"שלום" שאת מפטירה לעברנו, בחיוך כשאת נכנסת לארוחת ערב של שבת. שתהיי מאושרת ושמחה עם ההורים והאחים, ורגע, שכחתי, תתחילי לרקוד! זאת כבר מסורת!
"שבועטוב"!
שבועטוב 