"זיכרון זה לא רק נוסטלגיה – זיכרון זה גם פרספקטיבה"
4.2.23 י"ג שבט תשפ"ג
בשבוע שעבר כתבתי על 'משילות' והשוויתי בין הקרב על המשילות במצריים למצבנו היום. הפעם בפרשת "בא" המספרת על יציאת מצריים שוב הקבלה. כאחד מהתומכים בביקורת על התוכנית להחלשת מערכת המשפט, גם אני שואל מה החיפזון? למה חקיקה מהירה כאן ועכשיו, ללא דיון ציבורי נרחב בנושא שאמור להיות שינוי בסדרי השלטון במדינה הדמוקרטית שלנו? כשקראתי את פרשת השבוע הבנתי מניין בא החיפזון בהעברת 'התוכנית המשפטית'. בפרשה מסופר על החיפזון שביציאת מצריים, כאשר להבנתי לא היה מקום להיחפז והיה אפשר להתכונן בנחת. ולדוגמה, בשל החיפזון, אלוהים ציווה עליהם "לא לבשל את הבשר במים אלא רק לצלות אותו", בתיאור אחר נכתב ש"אין זמן אפילו לחגור חגורה, לנעול נעליים ולאחוז במקל" כדי למהר לצאת ממצרים. והמהלך הצליח, מאוד! מכיון שיש לנו ממשלה ימנית והם מכירים (רובם) את פרשות השבוע, הם ודאי מודעים לכך שתהליך החיפזון הזה הצליח ואימצו את הדגם הזה לשינוי מערכת המשפט ומצאו לה 'דחיפות מוצדקת' כמו בסיפור 'יציאת מצריים'. "אז בואו נלך", הם אומרים, "וננהג גם אנחנו תחת צל "מעשה" אלוהים דאז".
האם גם הפעם החיפזון ישחק לטובת עם ישראל?
השקדיות בצידי הדרכים הלובשות בגדי לובן מבשרות שהאביב בוא יבוא. החורף עדיין אתנו, הימים ממשיכים להתארך והלילות להתקצר. כשהירח יתמלא נחגוג את ראש השנה לאילנות, את ט"ו בשבט. ט"ו בשבט במקורו הוא המקביל ל – 1 בינואר. מעין יום "מס הכנסה" בתקופה המודרנית. המשנה קבעה יום זה לצורך חישוב המעשרות שילקחו מפרי האילנות, באותו יום עוברים בין עצי הפרי מעריכים את היבול שיתנו השנה ועל פי ההערכה הוטלו המיסים (המעשרים) על התושבים, שישולמו לבית המקדש. חז"ל קבעו שט"ו בשבט הוא יום "מתנות לעניים", והחישוב לתשלום המעשרות ביום זה, נועד למטרות של צדק חברתי. ט"ו בשבט בעת שלנו, יום בו חידשו את טקסי נטיעות לכיבוש השממה צוין לראשונה ב- 1890 בזיכרון יעקב ומ- 1908 הסתדרות המורים קבעה אותו כחג חובה לנטיעות לילדי ישראל ונתנה לו משמעות לאומית ציונית. המשמעות הציונית התעצמה ולכן קבעו את ט"ו בשבט ליום ייסוד הכנסת. מנהג נטיעת עץ 'על שם' הייתה ביטוי סמלי להצלחה בהשתרשות במולדת, והייתה ניתנת כשי- לחג אישי וגם לכבוד אירועים מיוחדים. אני זוכר שסיימתי את המוסד כל משפחת גורדון תרמה לירה אחת ונטעה עץ על שמי באיזה שהוא יער של הקק"ל וקיבלתי תעודה דמויית קלף על כך.
בעבר, זה היה חג גדול אצלנו למבוגרים ושמחה גדולה לילדים. צעדנו כולנו בתהלוכה ביער עד שהגענו לשטח הנטיעות ואז לאחר טקס שכלל: נאומים, שירת מקהלה, נגינת התזמורת וריקודים, ניגשנו לנטיעת שתילי האורנים. כבר סיפרתי לכם על כך המון פעמים. אז אסיים כאן.
פריחת השקדיה
"שבועטוב"!
שבועטוב 