"זיכרון זה לא רק נוסטלגיה – זיכרון זה גם פרספקטיבה"
25.3.23 ג' ניסן תשפ"ג
כמה מילים על אריה אשל 'לייבלה', בן קבוצתי, שנפטר לפני שבוע. הוא הצטרף ל"סנונית" בכתה "יוד" למרות שכבר חי בקיבוץ בקב' שחר קודם כ3-4 שנים עד לפירוקה. קיבלנו 4-5 'ילדי גולה' אלינו ובהחלט הייתה בעיית קליטה. אריה הפך להיות אחד משלנו מיד. מאמציו להיות צבר כמונו הצליחו מאוד. אהבנו אותו, חיברנו אותו אלינו והוא ממש 'התחלק' להווי שלנו והיה כאחד מאתנו. גרנו בקומה העליונה בבית הגדול. היינו מאושרים והוא נסחף להרגשה הזו. אני זוכר שאחה"צ אחד, נכנסתי לחדר בו הוא גר והתחלנו לדבר ושאלתי אותו מתוך סקרנות מה עבר עליו בתקופת המלחמה והוא אמר לי שהוא לא מדבר על זה. חלפו הרבה שנים עד שקראתי את סיפור חייו והבנתי את סירובו. אחרי הצבא, החיים זרמו בקיבוץ. אריה ונירה הקימו משפחה ונולדו להם ארבעה בנים כאן. נראה שעתיד מרשים נועד להם בקיבוץ. נירה בחינוך ואריה בנגריה ובניין. השאלה השנייה ששאלתי ולא קיבלתי תשובה הייתה כעבור שנים, "למה אתם עוזבים את הקיבוץ"? על כך ענה כך: "החלטנו, ואני לא רוצה לדבר על זה". ועד היום בעצם אני לא יודע, ולמה, כי באותה תקופה הוא הגשים רצון ויחד עם אלישע לין היה אחראי לבניית חדר האוכל החדש. האושר נראה על פניו ופתאום בום! שלא מובן לאף אחד! אני נזכר שבאחת מפגישותינו השנתיות אצל דיזי בבית, אחרי הרבה שנים הוא קם והתחיל להסביר. הוא תיאר מה ואיך היה אבל נמנע מלומר למה. אהבנו להיות בחברתו, ליהנות מאופן התבטאותו, מההומור המיוחד שלו, מטובו, וכך אזכור אותו.
פרשת השבוע "ויקהל- פיקודי" האחרונה בספר 'שמות' חותמת את תהליך בניית המקדש בו עסקנו בארבע פרשות השבוע האחרונות. נראה שכולם היו שותפים לבניה, בני ישראל תרמו את החומרים בהתלהבות, בצלאל ואהליאב, האמנים, בנו ועיצבו אותו ומי לא היה שם? משה עצמו, שגם לא עתיד לשרת בו. לפי הסיפור, כשהבנייה נתקלה בקשיים ונעצרה, אמר/נזף אלוהים במשה: "אין ברירה, עליך להתערב במלאכה ולהיות פעיל יותר" וכשמשה מתערב, מעביר את המסרים מאלוהים לבונים בשטח, דואג שהתרומות ייאספו, שיהיה תיאום בין העוסקים בהקמה, המשכן הושלם בבחינת שידעו כל עם ישראל שללא התערבות ודאגת משה, ללא עבודת צוות מתואמת, המשכן אינו מוקם, הקב"ה מעניק למשה את רגע סיום בניית המקדש על שמו. במילים של היום, לא היה מספיק פיקוח בתהליך הבנייה, לא במשך זמן הקמת המשכן ולא בפרטי הבנייה. (מזכיר משהו!) הפרשה עוסקת גם בדיני השבת ונותנת מקום מרכזי במשפט "לא תבערו אש בכל מושבותיכם ביום השבת" השאלה היא למה התורה מציינת דווקא איסור מלאכה זה מתוך שלושים שמונה האיסורים. יש האומרים שהבערת אש היא מלאכה שקדמה להרבה ממלאכות הקמת המשכן. למשל, היה צריך להתיך את הזהב ואת הכסף ולשם כך נדרשה האש! ולכן מחמירים בה. והמשך יבוא.
ולסיום ברכות ללי ליום הולדתו (12), יום, שתמיד מצהיר ברבים על מועד סוף החורף ותחילת האביב. לי חביב! נאחל לך הרבה, ככל שתוכל לאסוף בכפות ידיך ובליבך. שתצליח, שתשמח עם משפחתך, אחיותיך, אחיך, חבריך וכמובן קבל חיבוק חזק מאתנו ומכל השבט במשמר העמק!
"שבועטוב"!
שבועטוב 