"זיכרון זה לא רק נוסטלגיה – זיכרון זה גם פרספקטיבה"
13.5.23 כ"ב אייר תשפ"ג חג שבועות תעשה לך!
"את התהלוכה לבימת הטקס הובילו עגל וסייח, שראשיהם עטורי סרטים. עגלות נושאות את 'פרי הביכורים' נוסעות בעקבותיהם ושני רוכבים מלווים אותן. אחריהם שיירה של המונים. כמאתיים צעירים, גברים ונשים לבושים בגדי חג. אלו היו צהרי יום קיץ, השמיני ליוני 1924 וזה היה חג הביכורים הראשון. השיירה יצאה מעין חרוד, טיפסה במעלה אל קבוצת גבע, משם המשיכו יחדיו למושב כפר יחזקאל ושם בגורן המושב, בילו כולם בשירה וריקודים עד שקיעת השמש. ההמון עליז במיוחד, ולא בכדי: בשנתיים שחלפו מאז התיישבו באדמות העמק, התמודדו העולים עם קשיים אדירים, העבודה הייתה קשה מנשוא – ביצות נוקזו, שדות פונו מסלעים ונחרשו, אלפי עצים נשתלו, בתים, רפתות ולולים הוקמו. היבולים הראשונים שעלו מן הקרקע היו דלים, אך בשנה זו (תרפ"ד) נשאו המאמצים פרי. יבולי החיטה, השעורה, המספוא, הפול והשעועית שיבולת השועל והטבק צמחו יפה. הכוורות נתנו מתנובתן והגפנים שניטעו רק לפני שנתיים הבשילו אשכולות קטנים ומתוקים. החלום מתגשם, חברה יהודית חדשה קמה בעמק יזרעאל".
כך, לפני 99 שנים נולד דפוס חגיגת הביכורים בהתיישבות העובדת. חג ביכורים הכולל תהלוכה, טקס הבאת ביכורים מהענפים החקלאיים, קריאה מהמקורות, שירים וריקודים בכל ישוב וישוב בארץ.
קיראו בפרשת "אמור" המפרטת את החגים להם נצטווינו מהתורה, ומזכירה גם את השבת ואת מצוות 'ספירת העומר'!. ומהי? עם ישראל סופר שבעה שבועות מחג הפסח, בציפיה לחג 'מתן תורה' שהוא גם 'חג הקציר'. ולמה? ספירת העומר באה כי זאת תקופה בה כל אחד שקוע בקציר חלקותיו ועשוי לשכוח מרוב עבודה לעלות רגל לירושלים. הספירה היומיומית, מדי ערב, באה להזכיר לו שעליו לעלות לרגל עם ראשית תנובת הפירות מפרדסו, לומר תודה ולזכור שהוא אינו יחיד, הוא חלק מעם. לשם כך קיימים שלושת הרגלים (פסח, שבועות וסוכות), להזכיר שאיננו רק אוסף של יחידים אלא אומה שלמה ומאוחדת. אז למה 'מתן תורה'? להזכיר לעם שלא הכל תלוי באקלים, בעיבוד השדות, בכמות המשקעים – כדי להצליח צריכים גם תפילה מחזקת אמונה. בימינו, התוצרת החקלאית הצטמצמה והתעשיה היא עיקרה של "פרי עמל כפיים", על אף זאת נשמרת המסורת של קיום טקס הבאת הביכורים בשדה הפתוח על כל מרכיביו.
ומשאלה אישית: כתוב שהתורה ניתנה בבוקר חג השבועות. תיקון ליל שבועות הוא ההכנה לקבלת התורה. הייתי רוצה (מה שלא הצלחתי) שננהיג בליל שבועות ליל 'תיקון' – לימוד משותף. לילה שמיועד לחשוב ביחד על תורת הקיבוץ ויישומה, לילה של מעין חשבון נפש מה יש לנו לתקן אצלנו ובחברה הסובבת אותנו.
ברכות חמות לניני ליום הולדתה, קודם כל תמשיכי להיות חמודה כמו עכשיו. אהובה, חמה, מחבקת , שמחה, חייכנית ודוגרית. תנצלי את הזמן בלימודים, בחוג ההתעמלות, ואולי תרצי גם בתחומים חדשים. שתהיי מאושרת במשפחתך – ההורים והאחים וגם אתנו. רק אושר ושמחה!
אוהבים אותך מאוד!!! חיבוק חזק-חזק מכולנו.
ואחרון אחרון, בעצם ראשון-ראשון הוא יום הולדתה של קרין בכורתנו. ים של זיכרונות מציף אותנו, מרגשות אושר עילאיים ועד גאווה גדולה בך במעשייך ובמשפחתך שלך. תראי לכמה נפשות את צריכה לדאוג: לכם, לילדיכם, לנכדותיכם וכבר צריך לחשוב גם על הורייך.
שישים ושלוש שנים אנחנו משפיעים עליך אהבה ללא גבולות, שכך יימשך!
חג שמח! ו"שבועטוב"!!
שבועטוב 