"כל שנודה יותר על מה שיש – נבין יותר שיש על מה"
11.11.23 כ"ז חשון תשפ"ד
השוואה קטנה בין התקופות בתולדות עם ישראל- תע"י. (בהקשר לפרשת השבוע "וירא") בימים ההם, סדום הייתה המקום הנורא עלי אדמות. בימים האלה, עזה היא המקום הנורא עלי אדמות. בשני המקרים אז ועתה, יושבי הערים הביאו על עצמם את הפורענות בגלל מעשיהם הרעים ודרכם המרושעת. סדום, כידוע, נחרבה וכך קורה גם עם עזה. תשאלו בצדק ומה עם הצדיקים? החפים מפשע? איך זה קורה שגם הצדיקים וגם החוטאים מתים? גם בתורה אין לשאלה המוסרית הזו תשובה. נותרו שתי אפשרויות: שהצדיקים ימותו עם הרשעים או שהרשעים יינצלו בזכות הצדיקים. פרשן דתי מרגיע את עצמו, ואני מצטט, "גם כשאנו נאלצים להפציץ את עזה ללא רחם, אנו מחדדים את ליבת הזהות והקיום היהודיים שלנו. כדאי שנזכור את ההבדל בין תורתם (דתם) של אוהבי החיים ושוחרי השלום, להשקפתם של (דתם) תאבי הדם והמוות. בין אלוהיהם המצווה על "שהיד" ו"ג'יהאד" – לאלוהינו המצווה "אל תשלח ידך אל הנער". גם את הסוגייה המוסרית הזו נצטרך ללבן אחרי המלחמה.
28 שנים לרצח רבין (אני האחראי!), ולזכרו, כמה שורות משיר "הרעות":
"הרעות נשאנוך בלי מילים / אפורה עקשנית ושותקת /
מלילות האימה הגדולים/ את נותרת אדירה ודולקת"
מברכת שגית:
מיה שלי יקרה!
סופר וומן, זאת שאין דבר שהיא רוצה והיא לא משיגה, זאת שגם אם לא נדבר תקופה, בשניה שנדבר זה יחזור לאותו המקום בדיוק. מקום דואג, תומך, מחבק, מתעניין, מקום חם ואוהב. מקום מרגיע, מקום שאתה יודע שתמיד תמיד יהיה לך בו מקום. מסתכלת עליך מהצד ורואה איך כל דבר שאת נוגעת בו הופך מדמיון למציאות עד לפרט האחרון. והכל עם לב רחב ונתינה אינסופית. אוהבת אותך מאוד ומאחלת לך שתמשיכי לכבוש פסגות נוספות, להגשים חלומות גדולים והכי חשוב להיות בריאה ומאושרת. אוהבת אותך מאוד!
וברכה מרוני מנחל עוז:
מיה, האישה שהיא הכל בשבילנו אמנם חוגגת 50 אבל לא נראית דקה יותר מ-40. 50 שנים חלפו, 50 שנים שבהן צברת אינספור חוויות, אבל הדבר הכי טוב – יש עוד המון חוויות חדשות בדרך. שתמיד תהיי בריאה, שמחה, מאושרת ומוקפת רק בא.נשים שעושים לך שמח וטוב בלב הענקי שלך! מאחלים לך שכל האור והאהבה שאת מפיצה לכל עבר יחזרו אלייך כפול ומכופל. את ומשפחתך האור שלנו בתקופה ההזויה הזו, ולעולם לא נוכל לכמת במילים את הערכה והתודה שלנו כלפיכם! אוהבים מאוד, המאירוביצ'ים.
חוגגים כל כך הרבה ימי הולדת עד שמגיעים ליובל ויובל צריך לציין במיוחד, כי זהו מועד בלתי נשכח. ממנו מתחילות השנים היפות, הטובות של עשייה ויצירה. מה שקרה עם מיה בשנת היובל שלה הוא מהלך שהביא אותה לעשייה ציבורית משמעותית. לפני כמה חודשים עוד התווכחנו על הוצאת דרכון זר כן, לא ולמה ובו שמעתי הערות המנוגדות לרוח של היומיום העכשווי שלך, למעשיך, דאגותיך, להתנהלותך, לאכפתיות ולאחריות, אחריות לחברי וחברות נחל עוז, וגם הרבה מעבר לכך, זו כבר עשייה לאומית. מדבררת, מתראיינת ומצטלמת, כאילו נולדת לפרויקטים. אתמול אמר לי חבר: "כשמיה שלכם תתעייף ותפסיק, מה יהיה עם אנשי נחל עוז?" רציתי לברך אותך ויצאתי מספר ומהלל את מעשייך. ביום הולדת, ועוד ביובל, זהו יום, שבו אתה יכול להרעיף מחמאות, ברכות ואיחולים לבעל השמחה והוא תמיד יקבל זאת, לפעמים במבוכה, בחיוך אוהד או במעט מילים מלבד "תודה". נברכך באושר, בריאות ושמחה עם הדר! מור, אורי וניני ולהוסיף תודות על היותך משפחתית, דואגת, בחום ואהבה, שזה כלל לא מובן מאליו. מאתנו ומכולנו.
ורוצה לומר משהו לימים קשים אלו שאולי ישמעו שבלוניים כמו "הוראת יום", אבל כך אני חושב ומרגיש: אסור שהימים הקשים הללו יפגעו באמונה שלנו, בחזון הגדול של מדינת ישראל במחויבות שלנו לחיות בביטחון, לחוסן חברתי, למוסר, לצדק ולתקווה שיהיה טוב. שכך יהיה!
"שבוע טוב"!
שבועטוב 